בש"פ 1293/11 פאריס אלחמאמדה נ. מדינת ישראל

1.

העורר נמנה, על-פי החשד, עם חבורה בת שמונה אנשים אשר קשרה קשר לגניבת סחורה ממפעל "בגיר" שבקרית-גת. רק הגעתו של שומר המפעל בעיצומו של המעשה – במהלכו חיבלו בני החבורה ברכוש המפעל והעמיסו סחורה רבה לשקים שהביאו עמם – גרמה להם להימלט בכלי-רכב שהוכן מבעוד מועד, בעוד שללם נותר מאחור. בהמשך, הם נלכדו בכלי-הרכב לא הרחק מהמפעל.

2.

עתירה למעצרו של העורר עד תום ההליכים בענינו התקבלה בבית-משפט השלום בקרית-גת, לאחר שנמצאו ראיות לכאורה לחובתו ולחובתם של מרבית שותפיו לכתב-האישום. אלו כללו את תפיסתם, כאמור, בכלי-הרכב ליד המפעל; את עדותו של שוטר כי עם עיכובו של הרכב השליכו החשודים כפפות מידיהם, ואחד מהם אף ברח; עגלה שנמצאה בכלי-הרכב, זוהתה בידי עובדי המפעל כשייכת לו, ועליה הכיתוב "בגדי גברים"; ודגימת DNA

של אחד החשודים (שאינו העורר) אשר נמצאה על בדל סיגריה באזור המפעל.

באשר למסוכנות, זקף בית-משפט השלום לחובת העורר את עברו הפלילי שבגינו הוא נדון – פעם אחר פעם – לעונשי מאסר, ובתוך כך הפר תנאים שנקבעו לו בהיותו אסיר ברישיון. עובדות אלו לבשו תיאור חמור בתסקירו של שירות-המבחן, שקבע כי מן העורר נשקף סיכון גבוה להישנותה של התנהגות עבריינית. שירות-המבחן אף התרשם כי חלופת המעצר שהציע העורר אינה הולמת, באשר שניים שהסכימו לערוב לו התקשו להכיר בחומרת מעשיו. השופט המלומד של הערכאה הדיונית לא הסתפק בכך, ועמד בעצמו מקרוב על שני ערֵבים נוספים, שלמצער מאחד מהם הוא התרשם כי לא יוכל למלא את התפקיד שיועד לו.

3.

ברקע החלטתו של בית-משפט השלום לעצור את העורר עד תום ההליכים עמדו שתיים – ראיות לכאורה ומסוכנות – והחלטה זו אושרה בבית-המשפט המחוזי. עוד נדחתה טענתו של העורר, לפיה במעצרו הוא הופלה לרעה בהשוואה לנאשמים אחרים בפרשה. ברם, העורר מתקשה להשלים עם הכרעתן של הערכאות הקודמות, והוא שב וממקד את הטענות נגד מעצרו בהיעדרן של ראיות לחובתו, ובהפגת החשש כי הוא מסוכן לציבור. לטענתו, הוא לא הכיר כלל את החשודים האחרים, ואם נסע עמם בכלי-רכב אחד היה זה משום שנאסף על ידי אחד מהם כ"טרמפיסט". כן נטען, כי ההודעה על הפריצה למפעל הייתה מאוחרת למועד עיכובם של נוסעי-הרכב, עובדה המעמידה בספק את מעורבותם באירוע, וספק זה מעמיק נוכח העובדה כי בכלי-הרכב לא נמצאו כלי פריצה. הדיווח על השלכת הכפפות התמקד ביושבים בחלקו האחורי של הרכב, שעה שהעורר ישב מלפנים, וגם העגלה שנתפסה ברכב נמצאה מונחת ליד הספסל האחורי. ועוד, אף שזוהתה התאמה בין עקבות נעליהם של חלק מהנאשמים האחרים לעקבות שנמצאו בזירה, התאמה כזו לא נמצאה לנעליו של העורר. באשר למסקנותיו של שירות-המבחן, טענה אחת היא בפי העורר, ולפיה הערבים שהציע מתאימים לתפקידם ויוכלו להבטיח את קיומם של תנאי מעצר-בית, מה עוד שניתן להוסיף ולהציע איזוק אלקטרוני אשר יסלק כל חשש נוסף.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה והאזנתי לטיעוני הצדדים, סומך אני את ידי על ממצאיו המקיפים של בית-משפט השלום, הן בסוגיית הראיות שלחובת העורר והן בסוגית מסוכנותו. טיעוני העורר לא שכנעוני כלל ועיקר כי שגגה יצאה תחת ידיהן של ערכאות קמא, והשקפתי היא כי החשדות נגד העורר מבוססים כל צורכם בשלב זה של ההליך, וכי בעברו הפלילי גלום סיכון בשחרורו לחלופת מעצר. לנוכח נתונים כה מכבידים, המעט שהיית מצפה מן העורר הוא כי יציג חלופת מעצר מבוססת, הניצבת היטב על שתי רגליה, אך לכך לא נמצא במקרה שבפנינו יסוד נוכח הממצאים, שאחריהם אין עילה להרהר, באשר לאותם אלה שהתחייבו לערוב לו.

מטעמים אלה אני מחליט לדחות את הערר.