בש"פ 1294/05 בהגאת יחיא נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ג' (דה-ליאו) לוי ) מיום 3.2.05, אשר קיבל את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת ל' יונג-גפר ).

נגד העורר הוגש ביום 20.12.04 כתב אישום המייחס לו עבירות אלימות כלפי אשתו, איומים וכן שיבוש מהלכי משפט. בכתב האישום נטען כי העורר תקף את אשתו (להלן: המתלוננת ) פעמים רבות במהלך שמונה שנות נישואיהם באמצעות בעיטות, אגרופים וסטירות. כן נטען כי בתחילת חודש דצמבר 2002 תקף העורר את המתלוננת בבעיטות וגרם לפגיעה בידה, אשר בעטיה נזקקה לטיפול רפואי ואף לגבס. העורר דרש מהמתלוננת, כך נטען, כי בהגיעה לבית החולים תאמר שהפגיעה בידה נגרמה כתוצאה מנפילה על מנת שהמשטרה לא תפתח בחקירה. עוד נטען בכתב האישום כי ביום 30.11.04 איים העורר על המתלוננת כי יהרוג אותה ואת הוריה, כשהוא מחזיק סכין בידו.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהחלטתו מיום 23.12.04 קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר בכתב האישום, אשר מבוססות בעיקרן על הודעתה של המתלוננת. עם זאת, ציין בית משפט השלום כי מראיות אלו עולים ספקות מסויימים. כן קבע בית משפט השלום כי קיימת עילת מעצר בהתחשב בכך שהעבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות, אשר לא נסתרה בנסיבות העניין, וכן עמד על החשש הקיים שהעורר ישבש את הליכי המשפט. עם זאת, נוכח עברו הנקי של העורר ונוכח הספקות הקיימים לדעתו בחומר הראיות הורה בית משפט השלום על עריכת תסקיר מעצר.

לאחר עריכת התסקיר האמור ותסקיר משלים נוסף, הורה בית משפט השלום בהחלטתו מיום 2.2.05 לשחרר את העורר למעצר בית מוחלט בכפר עראבה, בתנאי שלא יצור קשר עם המתלוננת או בני משפחתה, ימציא ערבות עצמית וערבויות צד ג' בסך 10,000 ₪ ויפקיד סך של 5,000 ₪ להבטחת קיום תנאי החלופה. כן אסר בית משפט השלום על יציאתו של העורר מן הארץ. יצוין כי תסקיר המעצר לא המליץ על שחרור העורר לאף אחת משלוש החלופות למעצר שהוצעו על ידי הסנגוריה, אך בית משפט השלום ראה לשלב בין שתי חלופות מעצר, באופן שהעורר ישהה בביתו של אדם אחד, כאשר בהעדרו של בעל הבית יפקח על העורר אדם אחר.

על החלטת בית משפט השלום הגישה המדינה ערר לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי נשקפת מן העורר מסוכנות רבה, נוכח עבירות האלימות החמורות המיוחסות לו, הכוללות איום ברצח תוך שימוש בסכין. כן קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לנטרל מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר, בין היתר, בהתחשב בכך ששירות המבחן לא המליץ על שחרור לחלופת מעצר.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש הערר שבפניי. לטענת בא-כוח העורר אין ראיות לכאורה להוכחת האיומים שיוחסו למרשו, בין היתר, משום שהמתלוננת כבשה את תלונתה ללא הסבר. עוד טוען בא-כוח העורר כי עברו של מרשו נקי. בנסיבות אלו, טוען בא-כוח העורר כי יש לשחרר את מרשו לחלופת המעצר אשר נמצאה ראויה על ידי בית משפט השלום. מנגד, טוען בא-כוח המדינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים שיוחסו לעורר וכי עדות המתלוננת נתמכת בראיות חיצוניות, ובהן המסמך הרפואי המעיד שידה נשברה. מכל מקום, טוען בא-כוח המדינה כי ביום 24.2.05 יתקיים דיון הוכחות בתיק ולאחריו ניתן יהיה לערוך דיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה במסגרת הליך של עיון מחדש. עוד טוען בא-כוח המדינה כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר נוכח מסוכנותו ונוכח אי התאמתה של חלופת המעצר המוצעת.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. לא מצאתי לדון בקיומן של ראיות לכאורה בהתחשב בכך שהתיק קבוע להוכחות במועד קרוב ולאחר מועד זה ניתן יהיה לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון מחדש, על מנת לבחון אם חל כרסום בתשתית הראייתית. באשר לקיומה של עילת מעצר, הרי שמעשי האלימות המתמשכים המיוחסים לעורר בכתב האישום מלמדים כי נשקפת ממנו מסוכנות רבה. מסוכנות זו לא ניתן לנטרל באמצעות חלופת מעצר, בהתחשב בכך שחלופת המעצר אשר הוצעה על ידי בית משפט השלום אינה רחוקה מהכפר בו מתגוררת המתלוננת וכן בהתחשב בתסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי העורר מתקשה לשלוט על עצמו וכי יש סיכון גבוה שלא יעמוד בתנאי שחרור ממעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.