בש"פ 1296/01 מג'די רשק נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס לו, בארבעה אישומים נפרדים, עבירות של קשר לפשע, גניבת כרטיסי חיוב, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, הונאה בכרטיס חיוב וקבלת דבר במרמה, שנעברו במהלך השנים 1994 - 2000. מדובר, בתמצית, בזיוף טפסי בקשה לקבלת רשיון נהיגה על ידי החתמתם בחותמות מזויפות, הנחזות להיות חותמות של משרד הרישוי, באופן שנוצר מצג שווא לפיו עבר המחזיק בטופס את המבחנים העיוניים של משרד הרישוי. עוד מדובר בכתב האישום בשימוש שעשה העורר, לצורך תדלוק כלי רכב, בכרטיסי אשראי גנובים, כרטיסי אשראי שקודדו וכן בזיוף כרטיסי אשראי. מעשה זיוף נוסף המיוחס לו הוא זיוף תו חניה אזורי של עיריית ירושלים לצורך חניה בחניות מוסדרות בירושלים.

בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ר' כרמל) ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' סגל), בהחלטתו מיום 8.2.01, דחה את עררו של העורר על מעצרו. מכאן עררו של העורר.

2.אין מחלוקת בין באי כוח בעלי הדין בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועל כך שקיימת עילת מעצר. טענתו העיקרית של בא כוח העורר היא שניתן להשיג את מטרת המעצר על ידי שחרורו בערובה ובתנאים של "מעצר בית מלא". בא כוח המדינה סבר שאין לתת אמון בעורר ולפיכך אין לנקוט דרך של חלופה למעצר.

3.דין הערר להידחות.

כאמור, מדובר במעשי זיוף ומרמה מגוונים שנעשו במשך תקופה ממושכת. המעשים מעידים על תחכום ותעוזה ועל כך שאין על העורר מורא של הדין ומורא של הרשויות. יתר על כן, מסוכנותו של העורר איננה מושתתת רק על מעשי הזיוף והמרמה כשלעצמם אלא גם על כך שסייע ביודעין בידי אנשים שלא היו זכאים לרשיון נהיגה להתייצב למבחני נהיגה מעשיים. מכלול זה של מעשים מעיד עליו שאין לתת בו אמון. במצב דברים זה גם עברו הנקי אינו יכול לעמוד לו.

4. הערר נדחה.