בש"פ 1302/10 יאמין פחרס מנסור נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת רג'יניאנו) מיום 4.2.10 בתיק עמ"ת 6460-01-10, בה הוחלט על שחרור העורר למעצר בית

באיזוק אלקטרוני והפקדת ערבויות.

רקע

ב.

כנגד העורר ושלושה אחרים הוגש כתב אישום בן 16 אישומים, העוסק במסכת של גניבות רכב. העורר נזכר בשניים מתוך האישומים, ובהם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת רכב גנוב בצוותא חדא, התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע, גניבה, התפרצות לרכב וגניבת רכב. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת זמיר) מיום 31.12.09 נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה לאישום אחד (השלישי בכתב האישום), אך לא לאישום השני (החמישי בכתב האישום). כן נקבע, נוכח עברו הפלילי של המשיב, כי קיימת עילת מעצר: "המשיב הינו בבחינת 'שור מועד' השב ופוגע בשלום הציבור ורכושו... אכן נשקפת ממנו מסוכנות". הוחלט על חלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא בפיקוח צמוד והדוק, איסור יצירת קשר עם שאר המעורבים בפרשת, איזוק ופיקוח אלקטרוני והפקדת ערבויות. העורר ערר לבית המשפט המחוזי.

ג.

בית המשפט המחוזי דחה את הערר באמצו את נימוקי בית משפט השלום. נאמר, שלא היתה מחלוקת על העובדות אשר פורטו בכתב האישום, אך נטען מטעם העורר כי עובדות אלה אינן מקימות את העבירות המיוחסות לו. נקבע, כי לעניין האישום השלישי קיימות ראיות לכאורה. כאן המקום לציין, כי על פי האישום השלישי ביקש המתלונן, שרכבו נגנב, כי יסייעו לו באיתור הרכב, והעורר היה מעורב עם אחר בהתקשרויות לתיווך כספי לשם החזרת הרכב, ולבסוף מסר את הרכב לבעליו תמורת סכום כסף גדול, ואז נעצר במחסום, מסר תעודת זהות ונמלט.

נקבע כי קמה עילת מעצר, שכן מכתב האישום עולה כי המשיב הוא חלק מחבורת עבריינים העוסקים בגניבות רכב, ולחובתו עבר פלילי מכביד, הכולל עבירות של פריצה לרכב וגניבת רכב, אלימות, תקיפת עובד ציבור ועוד; ובנוסף, העבירות המיוחסות לו נעברו, לכאורה, שעה שתלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי. לעניין חלופת המעצר נאמר, כי למרות שמעצר בית אף הוא מהוה פגיעה בחרותו של אדם, הנה בנסיבות, ונוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעורר והחשש שישוב ויבצע עבירות דומות, חלופת המעצר שנקבעה הולמת.

הערר והדיון

ד.

בערר עותר העורר לשחררו ממעצר הבית או לחלופין להקל בתנאי מעצרו. נטען, כי לא קמה עילת מעצר נגדו. כן נטען, כי מדובר באירוע חד פעמי, שמעורבותו של העורר בו קטנה יחסית. לבסוף, נטען כי מדובר בתיק נרחב ששמיעתו תימשך זמן רב, ואילו חלקו של העורר בפרשה קטן, ועל כן אין להטיל עליו הגבלות קשות לתקופת זמן ממושכת.

ה.

בדיון טען עו"ד יפתח לעורר, כי שולחו לא היה יוזם המעורבות באישום שבו נקבעו ראיות לכאורה, אלא פנו אליו כדי שיסייע להפחית את מחיר החזרת הרכב. אכן, בעבר היה העורר מעורב בגניבות רכב, אך מאז שחרורו לפני שנה וחצי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי; במקרה זה היתה הפניה אליו, כנטען. ואשר לעברו, נאמר כי אין לראות את העורר כשור מועד מקום שבאים אליו ולא הוא היוזם - ומבקשים ממנו לתווך; בכתב אישום רב ראיות עתיד הוא לשבת שנתיים במעצר הבית, במקום לפתח חיים נורמטיביים,

וזאת לאחר שעבר תאונת דרכים קשה.

ו.

עו"ד חמודות טען למדינה, כי העורר קשור מכבר לגניבות רכב עד צוואר, ולו שני מאסרים על תנאי בני הפעלה. אכן, לגבי אחד האישומים (החמישי – שעניינו התפרצות לדירה וגניבת רכב) נקבע שיש חשדות כבדים אך לא די ראיות, ולגבי השני (שפורט מעלה) ישנן ראיות לכאורה. מעורבותו של העורר באישום אחרון זה היא בגדרי גניבת רכב, מהיעדר עבירה ספציפית של תיווך; המדובר בפעילות שאינה לגיטימית, שבאה כדי להרויח, ויש להגן על הציבור.

הכרעה

ז.

עיינתי בגליון הרישום הפלילי של העורר, יליד 1980, שמאז 1999 חטא בעבירות שעיקרן בתחום הרכוש, אך גם באלימות ובאשר להעסקת עובד זר שלא כדין. הוא עמד שש פעמים לפני בתי המשפט, ונדון – בין השאר – על מקרים שונים של עבירות גניבת רכב וסביבן בין 2002 ל- 2007 למאסר בפועל (מצטבר) של 32 חודש, וזאת ביום 28.5.07. כן נדון ב- 2007 למאסר וקנס בשל פירוק רכב גנוב. על כן הגדרת העורר כ"שור מועד" בתחום זה אינה הפרזה.

ח.

מנגד, המדובר בתיק זה בראיות לכאורה שנקבעו לגבי עבירה אחת, והמשפט אכן עשוי, אם ינוהלו ראיות, להימשך זמן רב. בא כוח העורר הפנה לשתי החלטות מכבר של בית משפט זה (שבגדרן היה הוא עצמו סניגור), בש"פ 4572/92

בכר נ' מדינת ישראל (השופט בך) ובש"פ 3791/92 אוטמזגין נ' מדינת ישראל (השופט ד' לוין), שבהן נדונה מהותו של מעצר הבית, המהוה תחליף למעצר מאחורי סורג ובריח, אך לעתים מופעלת שיטת "סלאמי" - שכן המציאות היא שתוך זמן קצר מוגשת בקשה להקלה. על כן, כך נקבע, יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, גם באשר לתנאי מעצר הבית. וכדברי השופט בך בעניין בכר , "ראוי שבית המשפט ישקול בכל מקרה בכובד ראש, האמנם ראוי וצודק יהיה להטיל הגבלה כה רחבה על חופש תנועותיו של הנאשם. אפשר גם אפשר שדי בהגבלה לשעות מסוימות או לאיזור מסוים כדי להפיג חשש, אפשר שדווקא במתן אפשרות מבוקרת לנאשם לחזור למקום עבודתו (יש) כדי להועיל". אותן דילמות מלוות את בתי המשפט גם כחלוף ח"י שנים מאותן פרשות, כמובן בתוספת העובדה שמאז ניתנו החלטות בהן נחקק חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996,על האיזונים שבו, הכוללים בין השאר את הצורך לבדוק חלופה, וכלשון סעיף 21(ב)(1) בו, יש לוודא בטרם מעצר מאחורי סורג ובריח כי "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה". אמנם, גם למעצר בית גוונים – איזוק או בלעדיו, לכל שעות היממה או לחלקן, יציאה לעבודה אם לאו, ועוד כהנה; על בית המשפט להתאים כל מקרה לנסיבותיו, נסיבות המעשה ונסיבות העושה; ועדיין לא נשכח, כי "אין כל השוואה ובת בנה של השוואה בין מעצר בית לבין מעצר במתקן כליאה, ואין צורך להכביר מלים על דבר המובן לכל אדם" (בג"ץ 5555/05 פדרמן נ' אלוף פיקוד המרכז , פ"ד נט(2) 865, 870-869).

ט.

במקרה דנא אכן אילולא שובל "ההתמקצעות העבריינית" של העורר בענף גניבות הרכב, מכת מדינה נודעת, ואילו ב"טירון" בענף עסקנו, אולי היה מקום להגבלות מופחתות במעצר הבית. אכן, אילו עבד ממשית במקצוע שאינו קשור לענף זה, הייתי שוקל אפשרות ליציאה לעבודה וחזרה למעצר הבית בשעות אחר הצהרים, הערב והלילה; אך נמסר כי עסק המשפחה הוא בתחום הרכב, והחתול והשמנת לא ראוי להם שייפגשו. תולדות העורר מחייבות זהירות יתר. עם זאת, שאלתי את בא כוח המדינה אם תהיה התביעה נכונה לשקול "חלון התאווררות", ותשובתו היתה בחיוב.

י.

לאחר שיקול, ובהתחשב במכלול הנסיבות, אני מחליט לאפשר לעורר חלון יציאה ממעצר הבית להתאווררות בשעות 1800-1530 בכל יום, ולעניין זה ייפתח לו חלון באיזוק, והוא יוכל לצאת בליווי אחד מהמפקחים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום - אך לא ייכנס למקומות שבהם מתנהל עסק של רכב, לרבות של משפחתו. שאר תנאי השחרור, לרבות מעצר הבית למעט ה"חלון", יישארו בעינם. הערר מתקבל חלקית בנקודה זו.