בש"פ 1308/99 עאמר הודה נ. מוניס ארנה,עו"ד

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 23.6.99, בו נפסקו למבקשת ולמשיב מס' 4 (בעלה לשעבר של המבקשת) פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם, עקב ניתוח לכריתת מיתרי הקול שעברה המבקשת.

ביום 13.9.98 הגישו המשיבים 3-1 ערעור על פסק הדין לבית משפט זה שנסב הן על שאלת אחריותם כלפי המבקשת והן על גובה הפיצויים שנפסקו.

ביום 18.9.98 הגיש המשיב מס' 4 ערעור על פסק הדין לבית משפט זה בעניין גובה הפיצויים שנפסקו לו.

ביום 28.2.99 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד על פסק הדין.

טוען בא כח המבקשת, כי לאור מצבה של המבקשת בו אין היא יכולה לדאוג לענייניה והיא נתונה לחסדי אחרים המטפלים בענייניה, נגרמה אי הבנה, אשר מנעה הגשת ערעור שכנגד במסגרת המועד הקבוע בחוק.

לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי העלה בא כוחה הקודם של המבקשת, עו"ד יוסף קבלן, באזני אביה וכן באוזניו של המשיב 4, הצעה להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. המשיב מס' 4 החליט לקבל את ההצעה והגיש ערעור על פסק הדין, ואילו אביה של המבקשת הודיע לעו"ד קבלן, כי אינו מעונין בהגשת ערעור. סירובו של האב היה נעוץ בעובדה שמאז התרחשות האירוע ועד למתן פסק הדין של בית המשפט קמא עברו 13 שנים, ולכן לא נותרו לו ולמבקשת כוחות הנפש הדרושים להמשיך בהליכים משפטיים.

בשלב מסוים הועבר התיק לטיפולו של בא כוחה הנוכחי של המבקשת, אשר פנה לנאמנים אשר מונו על ענייניה של המבקשת, בבקשה שיסבירו לאבי המבקשת, כי המשכות ההליכים בפרשה זו היא הכרח שנכפה עליהם בשל הגשת ערעור על ידי המשיבים 3-1, ולכן הטעם שביסוד ההימנעות מהגשת הערעור אינו עומד עוד. בעקבות זאת, החליטה המבקשת כי יש מקום להגשת ערעור על פסק הדין.

המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) מתנגדים לבקשה. לטענתם, חילופי עורכי דין אינם מהווים טעם מיוחד להארכת המועד. כן טוענים המשיבים כי כתב הערעור הומצא לב"כ המבקשת דאז עוד ביום 17.9.98, וכבר במועד זה היא ידעה כי יהיה עליה להמשיך בהליכים. למרות זאת, לא הזדרזה המבקשת להגיש ערעור שכנגד אלא כעבור שלושה חודשים, מה שמעמיד בספק רב את הנימוק שבבסיס בקשתה.

נראה לי כי יש לקבל את הבקשה.

כאשר מדובר בהארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, הכלל הוא כי העובדה שבפני בית המשפט תלוי ועומד ערעור באותו עניין, יכולה לשמש טעם מיוחד להארכת המועדים שהוחמצו. אלא שעל בית המשפט לשקול בכל מקרה האם קיימת סיבה סבירה לאיחור. גם אם סיבה זו כשלעצמה אינה מגיעה כדי טעם מיוחד, יכול בית המשפט לראות בצירוף סיבת האיחור והעובדה שערעור באותו עניין תלוי ועומד באותו בית משפט משום טעם מיוחד להארכת המועד (המ' 359/78 (ע"א 580/76) רינה פלקון נגד

שם טוב כהן , פד"י לב(2) 401, 402; ע"א 7044/93, אסתר גורה

נגד מרדכי גורה , תקדין עליון 94(4) 218; בש"א 623/95, הפניקס

נגד חטיב , תקדין עליון 95(2) 168; בש"א 5019/95, סהר נגד הדסי , תקדין עליון 95(3) 1041).

ככלל, חילופי עורך דין לכשעצמם אינם מהווים טעם מיוחד להארכת המועד, אולם לאור מצבה של המבקשת, אשר אינה יכולה לדאוג לענייניה בעצמה, ואחרים מטפלים בענייניה, וכאשר לכך מצטרפת העובדה כי קיים הליך תלוי ועומד בין בעלי הדין באותו עניין, יש בכך משום סיבה סבירה לאיחור.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי יש הצדקה להארכת המועד להגשת הערעור שכנגד בתיק זה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות.

אני מאפשרת למבקשת להגיש את הערעור שכנגד לע"א 5690/98 תוך עשרה ימים מיום קבלת החלטה זו.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 3-1 בבקשה זו בסכום של 2,000 ש"ח.