בש"פ 1309/02 חוסיין מחמיד נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין ביחד עם שניים אחרים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו והואשם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לחטיפה. כן הואשם גם בעבירה של איומים. הרקע למעשה הוא סכסוך משפחתי שקיים בין המתלונן, הנשוי לאחותו של העורר, לבין העורר ובני משפחתו. משפחת העורר טוענת כנגד המתלונן כי נהג להכות את אשתו, כי גנב מן המשפחה כספים רבים וכי עזב את הבית וחי עם אישה אחרת. בשל כל אלה, על פי הנטען בכתב האישום, החליט העורר לחטוף את המתלונן ממקום עבודתו בבית אבות בהרצליה ולהביאו לבית המשפחה לצורך הסדרת הסכסוך. לצורך מילוי המשימה, קשר העורר קשר עם שניים אחרים, ואף הצטייד בחבל, דבק נייר, אזיקונים, סכין פרפר ופריטים נוספים. העורר הגיע ברכבו ביחד עם האחרים למקום עבודתו של המתלונן, ושם המתינו במארב לצאתו של המתלונן מהבניין בו עבד. שוטרים שהגיעו למקום, עצרו את העורר ושותפיו וכך סוכל ניסיון החטיפה. כאמור, הואשם העורר בכתב האישום, גם בכך שבחודש נובמבר 2001, במהלך שיחה טלפונית שהתקיימה בינו לבין המתלונן, איים על המתלונן ואמר לו: "או שאני הורג אותך או שאתה הורג אותי".

עם הגשת כתב האישום, ביקשה התביעה את מעצרם של העורר ושותפיו עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה על מעצרו של העורר ואילו שני שותפיו לאישום שוחררו.

בנימוקי החלטתו קבע השופט קמא כי "ניסיון החטיפה תוך נכונות להשתמש באלימות ובכוח מעיד על חזקת מסוכנות ויוצר עילת מעצר". עוד קבע כי שני השותפים לעבירה שלא היה להם עניין בביצועה והם צעירים ללא הרשעות קודמות ישוחררו בתנאים של חלופה. אשר לעורר, נקבע כי הוא היוזם והרוח החיה בפרשה זו. כן קבע, כי בהתחשב בכך שיש סכסוך בין העורר למתלונן ובהתחשב בתכנון ובהכנה של מבצע החטיפה נראה כי נשקפת מסוכנות מן העורר ולפיכך אין אפשרות להשיג לגביו את מטרת המעצר על דרך של חלופה. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

בא-כוחו של העורר טען כי אין נשקפת סכנה ממרשו. מדובר באדם נורמטיבי ללא הרשעות קודמות, אשר הגיע להישגים מקצועיים מרשימים בעבודתו כקבלן לעבודות חשמל. הוא המפרנס של משפחתו. אביו שוטר לשעבר והמשפחה כולה מוכנה להירתם כדי להבטיח שהעורר לא ימעד שוב. מנגד, טען בא כוח המדינה, כי העורר פעל למען המשפחה ובשליחותה. מכיוון שהסכסוך לא הסתיים, יש להתייחס בכובד ראש לסיכון שבשחרורו של העורר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

המעשים המיוחסים לעורר הם חמורים ביותר. אולם מכלול הנסיבות מצביע על כך כי שחרורו של העורר בשלב הנוכחי של ההליכים, לא יהיה בו כדי לסכן את המתלונן או אדם אחר. העורר, כבן שלושים, הוא אדם שאין בעברו דופי. ההתנהגות העבריינית המיוחסת לו היא על רקע סכסוך ממושך וממוקד שבו ראה להיחלץ לעזרת אחותו, אף כי בדרך פסולה ואסורה, ועל כך צפוי הוא לעונש, אם יורשע. העורר נתון במעצר כחודשיים ימים, ויש להניח, כי ההוכחות במשפטו לא יישמעו בהקדם. מהפרטים שנמסרו על ידי בא-כוחו בעת הדיון, מתקבל הרושם כי העורר ובני משפחתו מודעים לחומרת המעשה ולכך שלא ניתן יהיה לפתור את הסכסוך בדרך אלימה. בנסיבות העניין גם אם אין לבטל כליל את החשש מפני הישנות הסיכון מצד העורר, נראה כי במכלול האיזונים נוטה הכף לכך שניתן למצוא חלופה למעצר שתשיג את תכליתו שלא מאחורי סורג ובריח. אשר על כן, אני מורה כי העורר ישוחרר בתנאים המפורטים להלן: יופקד סכום של 10,000 ש"ח במזומנים לקופת בית המשפט להבטחת התייצבותו למשפט. כן תומצא ערבות אישית וערבות צד ג' בסכום של 20,000 ש"ח כל אחד. העורר יוכל לצאת לעבודתו ובתום יום עבודתו, בין השעות 19:00 ועד לשעה 07:00 בבוקר יהיה העורר במעצר בית. תנאי הערובה יוסדרו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.