בש"פ 1310/00 יוחנן אבירם נ. מדינת ישראל

1.כנגד העורר הוגש כתב אישום, בבית המשפט המחוזי בנצרת, בגין עבירות של גניבה בידי מורשה.

על פי הכתוב בכתב האישום, ביצע העורר את העבירות בתקופה בה שימש כעורך-דין, והוא מואשם, בין השאר, כי גבה כספים עבור לקוחותיו ולא העבירם ליעדם.

עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה להורות על מעצרו של העורר עד תום משפט. זאת בעיקר בשל העובדה שהעורר התחמק, על פי הנטען, מלהתייצב לבירור דינו בעקבות כתב אישום קודם שהוגש נגדו עוד בשנת 1994 בגין עבירות דומות.

2.בית המשפט המחוזי יצא מהנחה כי מוסכם על הצדדים דבר קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב בעניין העבירות המיוחסות לו. בית המשפט התרשם כי המשיב היה מודע למועדים שנקבעו במשפטו, וניסה להתחמק, בלשון בין המשפט, "בדרכים שונות ומשונות". עם זאת, מצא בית המשפט כי ניתן להשיג את מטרת המעצר המבוקש, ולהבטיח את התייצבותו של העורר במשפט שנפתח בעניינו, אם יפקיד במזומן סכום של 50,000 ש"ח.

כנגד החלטה זו משיג העורר. הוא מסביר כי אין הוא מסוגל לגייס את סכום הערבות שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, וכי בפועל משמעות ההתנאה של השחרור בהפקדת סכום של 50,000 ש"ח אינה אלא השארתו במעצר.

התביעה מתנגדת להפחתת סכום ההפקדה, ומצינת כי בעבר נתקיים קושי של ממש לאתר את העורר, והוא הוכרז כעבריין נמלט, הוצאו נגדו צווי מעצר, אך לא ניתן היה לאתרו.

3.אף שחלפו למעלה מעשרה ימים ממועד מתן ההחלטה בבית המשפט המחוזי, לא עלה בידי העורר לגייס את סכום הכסף שהושת עליו כתנאי לשחרורו. חרף הוראת סעיף 47 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו1996-, לא הובא העורר בפני שופט כדי לשקול מחדש את תנאי השחרור ממעצר. העורר עצמו נמנע אף הוא מלפנות לבית המשפט לבחון מחדש את שאלת הערובה במסגרת הוראות סעיף 52 לחוק.

היום, מציע העורר להמציא ערבויות חתומות על ידי צדדים שלישיים. לדבריו ערב שאינו מבני משפחתו, מוכן לערוב לו, אלא שלא היה בידו של אותו ערב להתייצב לדיון היום.

סברתי בתחילה כי כיוון שענינו של העורר הגיע לכאן, ראוי לברר כאן גם את האפשרות להמיר את הערובה הכספית בערבויות אחרות. אלא ששאלה זו, ובכלל זה שאלת האפשרות להקטין את סכום ההפקדה שבמזומן, צריכה להבחן לאור טיב הערבויות האחרות שהעורר מבקש להציע, ולאחר בירור במעמד הערבים, שהוא מקווה להביא כאמור, אם אכן ברצונם וביכולתם להבטיח את התייצבותו של העורר למשפט.

כיוון שכך, יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי, ושם יבחנו מחדש תנאי השחרור, ותישקל האפשרות להמירם בתנאים אחרים, שיאפשרו, מצד אחד, לעורר להשתחרר ממעצרו, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי, ומצד אחר יבטיחו את המשך התייצבותו לדין. בנסיבות המקרה יפנו הצדדים במשותף לבית המשפט בבקשה לקבוע דיון בהקדם האפשרי.