בש"פ 1313/00 מדינת ישראל נ. מאיר אדרי

1.שני המשיבים עומדים לדין פלילי בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביחד עם הנאשמים נוספים. על פי כתב האישום יזמו המשיבים ומרעיהם, בעת שישבו במסעדה באשקלון קטטה עם ארבעה אחרים שישבו בשולחן סמוך. הם תקפו את הארבעה בסכינים, בשברי בקבוק ובאגרופים. אחד מן הקורבנות מצא את מותו כתוצאה מכך ואחרים נפצעו.

המשיב 1 הואשם בגרימת חבלה חמורה לאחד המותקפים, אדוארד קיזנר, בעת שדקר אותו, בסכין, בגבו. המשיב 2 מואשם בכך שתקף את אדאורד שבשוביץ באגרופו ושבר את אפו, ומשראה שאחיו של המותקף, המנוח יאן שבשוביץ ז"ל, מתקרב כדי לסייע לאחיו דקר אותו בחזהו בסכין והביא למותו.

2.בית המשפט המחוזי בבאר-שבע האריך את מעצרם של המשיבים 1 ו2-, ועמם נאשם אחר שנטל חלק במעשי התקיפה, אלברט לוי, עד תום משפטם. ערר שהגיש אלברט לוי לבית המשפט העליון נתקבל ובית המשפט העליון הורה על שחרורו בערבות ובתנאים מגבילים בשל חלקו המשני בבצוע העבירות, מחמת גילו המבוגר ובהעדר עבר פלילי בעבירות של אלימות.

ערר שהגיש המשיב 1 נדחה על ידי בית המשפט העליון. בית המשפט (כב' השופטת ד' דורנר) קבע כי חומר הראיות מבסס סיכוי סביר להרשעתו של המשיב 1 וכי העבירה המיוחסת לו, חבלה חמורה תוך כדי שימוש בסכין, כשלעצמה, ולא-כל-שכן בנסיבות בהן בוצעה, מקימה לו למשיב 1 חזקת מסוכנות, שלא ניתן להסירה באמצעות הצבת תנאים מגבילים לשחרורו.

בתאריך 4.2.99 ביקש המשיב 2 לעיין מחדש בשאלת מעצרו בשל שסבר כי ניתן ללמוד מחומר הראיות שהוגש כי לא הוא אשר דקר את המנוח למוות. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע דחה את הבקשה וערר על ההחלטה הזו, שהוגש לבית המשפט העליון, נדחה. כב' השופט ת' אור מצא כי אכן קיימות ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו של המשיב 2.

3.במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים נשמעו בבית המשפט המחוזי 24 עדי תביעה. בינתיים חזר בו הנאשם יחיאל לוי מכפירתו בעובדות נשוא כתב האישום והורשע על פי הודאתו בגין חלקו בפרשה. בשל שלקה בלבו ואושפז הופרד משפטו ממשפטו של המשיב 1.

בתאריך 18.8.99 האריך בית המשפט העליון (כב' השופטת ד' ביניש) את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, קבע כי לא בא כרסום בראיות התביעה וחזר וקבע כי המשיבים מסוכנים לבטחון הציבור.

בתאריך 1.12.99 האריך בית המשפט העליון (כב' השופט י' זמיר) את מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים נוספים החל מיום 23.11.99. תקופה זו מסתיימת עתה. הדיון בעניינו של המשיב 2 הופרד, באותה עת, לבקשת הסנגור, מהדיון בעניינו של המשיב 1, בשל התפתחויות שחלו במשפט. ביום 24.1.2000, התחדש הדיון בבית המשפט העליון, נבחנה הצעת הסנגור להמיר את המעצר בהצמדת "אזיק אלקטרוני" לגופו של המשיב 2, התברר כי חלופה זו אינה מעשית ובית המשפט הורה על הארכת מעצרו של המשיב 2 למשך תשעים ימים מיום 23.12.99. גם תקופת מעצרו של המשיב 2 מסתיימת, איפוא, היום, והמדינה מבקשת להאריך את מעצר השניים בתשעים ימים נוספים.

4.בא-כוחו של המשיב 2 הודיע, כבר בפתח הדיון, כי כיוון שהכל ממתינים להחלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בבקשה שהוגשה על ידי המשיבים לעיון חוזר בשאלת מעצרם, נכון הוא להסכים להארכת המעצר של מרשו עד מועד ההחלטה. בהתאם להכרעה באותה בקשה ניתן יהא לשקול את הצורך בהמשך הדיון כאן.

סנגורו של המשיב 1 סבור, לעומתו, כי אין תועלת בהמתנה כזו והוא סבור כי תהא אשר תהא ההחלטה בבקשה לעיון חוזר - אין להאריך את מעצרו של מרשו. הוא מציין כי נאשם אחר בתיק, הנאשם אלברט לוי שוחרר בינתיים ממעצרו. הנאשם הרביעי נדון לתשעה חודשי מאסר. חלקו של המשיב 1 בפרשה כך הוא סבור אינו חמור מחלקם של האחרים. סופו של דבר, שנתקיים דיון לגוף הבקשה בעניינם, של שני המשיבים.

5.אכן זו בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתקופת תשעת החודשים, אך אין חולקים כי בית המשפט המחוזי שמע עדים רבים שעדותם מורכבת וממושכת. אין חולקים גם כי בית המשפט נעתר לבקשת המשיב 2 והתיר חקירתם של עדים שכבר העידו במשפט - מחדש.

הטענה בדבר כרסום שחל בראיות התביעות נשמעת בעיקר מפי המשיב 2. הוא סומך אותה על עדותו של פועל זר שהובא מתורכיה ואשר הצביע על המשיב 1 דווקא כמי שגרם למותו של המנוח בדקירת סכין. טענה זו עצמה נבחנת עתה במסגרת הבקשה לעיון חוזר במעצרם של המשיבים והיא עשויה להיבחן גם בבית המשפט העליון במסגרת ערר על אותה החלטה אם יוגש. בשלב זה, ובטרם הכרעה באותן טענות, לא חל שינוי בשיקולים שעמדו ביסוד ההחלטות הקודמות שניתנו בבית משפט זה.

6.בהחלטתו מיום 17.2.2000, קבע כב' השופט י' זמיר, בעניינו של המשיב 2, כי התמשכות המשפט אינה משמשת בנסיבות המקרה הזה, שיקול כבד למען שחרורו מן המעצר. המשפט מתנהל בקצב ראוי - כך ציין - והתמשכות המשפט נובעת במידה רבה משיקולי ההגנה של המשיב ולא ממחדל של התביעה או מסיבה הנעוצה בתפקוד בית המשפט. במצב כזה - כך קבע בית המשפט - השיקול המרכזי הוא המסוכנות של המשיב והחשש להימלטותו מן הדין.

הוא הדין בעניינו של המשיב 1. הטענה כי חלקו בפרשה אינו חמור מחלקו של הנאשם אלברט לוי אינה מתיישבת עם המיוחס לו. הראיה הנוספת, מפי הפועל הזר, אינה מקלה עמו. העבירות המיוחסות לשניים חמורות ביותר. המדובר במעשי תקיפה חמורים ובגילויי אלימות קשה. במהלך מעשי התקיפה האלה קופחו חיים. חזקת המסוכנות שקמה בעניינם לא איבדה מתוקפה.

נציג המדינה מציע היום להורות על הארכת מעצרם של שני המשיבים לפחות עד מועד מתן ההחלטה בבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש בשאלת המעצר. אכן להחלטה בעניין זה עשויה להיות נפקות לעניין מעצרם של שני המשיבים, אלא שבשלב זה יש לשקול אם בנסיבות יש להיעתר לבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים. התמשכות המשפט מעבר לתקופת תשעת החודשים הראשונים משמשת שקול כביכול בשאלה אם ראוי לשחרר נאשמים ממעצרם. קל וחומר כך מקום שאין זו הפעם הראשונה בה מתבקשת הארכת המעצר. בהתחשב באלה מצד אחד ומשבשלב זה לא ניתן להצביע על שינוי בהנחת המסוכנות שקמה למשיבים, מצד אחר, אני נעתר לבקשת המדינה בחלקה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים בשישים ימים נוספים שתחילתם היום או עד למועד מתן פסק הדין או עד מתן החלטה אחרת במשפטם - הכל לפי המוקדם יותר.