בש"פ 1315/17 מדינת ישראל נ. פלוני

מונח בפניי ערר מטעם המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (מ"ת 602-01-17, כבוד השופט אברהם יעקב ), לפיה שוחרר המשיב בתנאים, לרבות מעצר בית מלא בהשגחת מפקחים, וכן כי לא יורשו להיכנס לבית קטינים.

1.כתב האישום, אשר הוכח לכאורה, עניינו ביצוע עבירות מעשים מגונים בקטינה בת משפחה שלא מלאו לה 16, ניסיון אינוס של קטינה בת משפחה ושיבוש מהלכי משפט. מעשי המשיב בוצעו לכאורה כלפי נכדתו, כשהייתה כבת 14 שנים ו-11 חודשים, לפני כחודש ומחצה.

בית המשפט המחוזי אימץ בהחלטתו את המלצת שירות המבחן. הסניגור תמך בהחלטת בית המשפט המחוזי, תוך שהדגיש כי מדובר בנאשם כבן 70, ללא הרשעות קודמות. המדינה הדגישה את מצבה הנפשי הקשה של הנפגעת ואת החשש לשיבוש, והציגה עמדה מאוזנת. להשקפתה, יש מקום להורות על מעצר המשיב עד לאחר עדות המתלוננת, תוך מתן אפשרות לסנגוריה להגיש בקשה לעיון חוזר. העוררת הבהירה כי אם תוגש בקשה שכזו, תשקול עמדתה באותו שלב, בהינתן הנסיבות דאז.

2.השתכנעתי שיש מקום לקבל את עמדת המדינה. העבירה בוצעה לכאורה בביתו של המשיב, כאשר נכדתו הגיע ללון אצלו. העבירות בוצעו בסלון, לאחר שאשת המשיב – סבתה של הנפגעת – עלתה לישון, בשעה 23:20 לערך. המעשים מקימים חזקה סטטוטורית למסוכנות. שירות המבחן, על אף המלצתו לשחרור למעצר בית, ציין כי קיים סיכון משמעותי לשיבוש הליכים מצד המשיב. כך עקב מעמדו הדומיננטי והשפעתו הרבה על משפחתו. בנסיבות אלו, סבורני שהצעת המדינה ראויה, ואין צורך להביע כל עמדה לכאן או לכאן לגבי העתיד, היה ותוגש בקשה לעיון חוזר כאמור לעיל. טרם סיום, יושם אל לב, כי בהחלטת בית המשפט קמא נקבע כי מעצר הבית יתקיים בבית אחותה של אשת המשיב, מבלי שהיא העידה בבית המשפט או שקצין מבחן נתן דעתו עליה בתור ערבה.

3.הערר מתקבל. תחת החלטת בית המשפט המחוזי, ייעצר המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בהתאם לאמור לעיל.