בש"פ 1321/08 יעקב בוחבוט נ. מדינת ישראל

בחודש ינואר 2008 נמצא העורר מחזיק מחוץ לביתו בסכין, מבלי שהיה בידו להוכיח כי החזיק בה למטרה כשרה. בעקבות כך הוגש נגדו כתב אישום בו יוחסה לו עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נעתר בית משפט השלום לבקשת המשיבה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. את השגותיו כנגד החלטה זו הביא העורר בפני בית המשפט המחוזי, וערכאה זו החליטה להורות על שחרורו למעצר-בית בדירת אביו.

בא-כוחו המלומד של העורר סבור כי בתנאי השחרור גלומה חומרה יתרה, ועל כן הוא עותר להתיר לשולחו להתהלך חופשי, לפחות בשעות היום.

אין בידי להיעתר לערר. העורר הנו בעל עבר פלילי לא מבוטל, ברובו על פי פקודת הסמים המסוכנים, אולם הוא כולל גם עבירות שעל חומרתן אין צורך להרבות מלים, כמו הוצאת נשק מרשות הצבא ושימוש בלתי חוקי בנשק. מטרידה במיוחד היא הרשעתו משנת 2005 בגין החזקת אגרופן או סכין, בעטיה הוא נדון למאסר קצר, וכן למאסר על-תנאי בן 10 חודשים, שעלול להיות מופעל בתיק הנוכחי אם יורשע בדינו. אכן, לא ברורה עד תום הסיבה בגינה החזיק העורר הפעם בסכין, ואפשר שהוא ביקש לגרום באמצעותו נזק לכבל טלפון (ראו סעיף 3 לבקשת המשיבה בבקשתה למעצר העורר עד תום ההליכים). כך או כך, החזקתו של סכין בידי מי שכבר חטא לא אחת בפלילים, ושעשה זאת הפעם על אף קיומו של עונש מאסר על-תנאי נגדו, יש בכל אלה כדי להצביע על סכנה הנשקפת ממנו. לפיכך, המעט שניתן לעשות כדי למנוע סכנה זו מהציבור, הוא החזקתו של העורר במעצר בית עד שיוכרע דינו. כך עשה בית המשפט המחוזי, ועל כן לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו.

הערר נדחה.