בש"פ 1326/98 משה כליף נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בשל איומים על אשתו כי ירצח אותה, וכן הואשם כי באותו ארוע זרק עליה בקבוק שפגע במצחה ואף משך בשערה.

בגין כתב אישום זה ציווה בית משפט השלום לעצור את העורר עד תום ההליכים. בבית המשפט המחוזי נדחה עררו, ומכאן הערר שבפני.

בא כוח העורר ביקש להסתפק בחלופת מעצר שכן, טען, החבלה לא היתה חמורה, ומדובר במקרה מבין המקרים הקלים של תקיפה, אשר אינו מצדיק מעצר ושניתן להסתפק לגביו בחלופה של שהייה במעצר בית מלא בבית אחותו.

אכן, מבין סוגי האלימות מדובר במקרה שאינו מן החמורים, אולם יצויין כי לווה באיום חמור. לכך יש להוסיף כי אין חולק כי העורר נתון להשפעת אלכוהול, ועשה את המעשה בהיותו נתון להשפעה זו.

אין זה מקרה ראשון שבו נוהג העורר באלימות כלפי אשתו. לעורר הרשעות קודמות בעבירות מאותו סוג, קרי הרשעות בגין איומים וכן בגין תקיפה הגורמת לחבלה של ממש. לעורר אף עבר פלילי בעבירות רכוש שונות, בהכשלת שוטר ואף בהחזקת סמים מסוכנים והוא אף ריצה בעבר עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, בגין עבירות שביצע כלפי אשתו ובנו. בעת שביצע העורר את העבירה נשוא הערר היו תלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים על תנאי של 18 חודשים ו 6 חודשים בגין עבירות של תקיפה ואיומים כלפי אשתו ובנו.

בנסיבות אלו אין לומר כי העורר אינו מסוכן, וכי ניתן להסתפק בהרחקתו מהבית, כפי שמבקש סניגורו. העובדה כי הוא נוטה לשתות ו"לאבד את הבלמים" בהתנהגותו כלפי אשתו, וכי יש לו עבר של מעשי אלימות מורה על מסוכנותו. בנסיבות אלו אין לומר כי חלופת מעצר והרחקתו ממקום מגוריו יהיה בהם די כדי למנוע את הסכנה הנשקפת ממנו לציבור בכלל ולאשתו ובנו בפרט.

אשר על כן הערר נדחה.