בש"פ 133/12 מדינת ישראל נ. עידן אנורי

א.

בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

כתב האישום

ב.

נגד המשיב, יליד 1977, הוגש ביום 17.4.11 כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח ושוד בנסיבות מחמירות. לפי המתואר, המשיב והמתלוננת עבדו יחד בעמותת "לחופש נולד". בתאריך 10.11.09, על רקע סידור משמרות העבודה, התפרץ המשיב כנטען על המתלוננת ואיים עליה בזו הלשון: "אנשים שדיברו אליי כמו שאת מדברת אליי, מזמן שכבו על הרצפה ודיברו אליי אחרת אחרי זה, מעכשיו כשאת מסתובבת ברחוב תסתכלי טוב טוב ימינה ושמאלה כי את מכירה אותי ואת החברים שלי". בעקבות אמירה זו פוטר המשיב ביום 22.11.09, אז החליט לנקום במתלוננת.

ג.

במשך חודשים רבים תיכנן המשיב לרצוח את המתלוננת תוך שמטרתו להסוות זאת כמעשה שוד, ובתאריך 6.2.11, לאחר שוידא שהמתלוננת נמצאת במשרדי העמותה, ניסה להוציא לפועל את תכניתו. המשיב ארב למתלוננת מחוץ למשרדי העמותה, ולאחר שיצאה עקב אחריה, עד שבשלב מסוים קפץ עליה ותקף אותה. המתלוננת ניסתה לגונן על פניה באמצעות ידיה, אולם המשיב חתך את ידיה כנטען באמצעות סכין, וכשניסתה לזעוק לעזרה חתך את פניה ולשונה. לאחר מכן דקר המשיב את המתלוננת - כנטען - בבטנה ובגבה דקירות עמוקות. המשיב חדל ממעשיו רק בהגיעו של עובר אורח למקום, אז לקח המשיב את התיק בו אחזה המתלוננת על מנת להסוות כאמור את המעשה כמעשה שוד.

הליכי המעצר

ד.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, והתקבלה ביום 5.6.11. נקבע, כי הראיות הנסיבתיות בתיק מוכיחות לכאורה את אשמת המשיב, ומסוכנותו טבועה בעבירות ובנסיבות ביצוען באופן שאינו מאפשר שחרורו לחלופה. ביום 5.7.11 נדחה עררו של המשיב על החלטת המעצר (בש"פ 4522/11, השופט גרוניס). נקבע, כי הראיות הקיימות עומדות בתנאי הלכאוריות, וכי המסוכנות העולה מהן אינה מאפשרת בחינת חלופה. ביום 1.1.12 נתבקש עיון חוזר בהחלטת המעצר, נוכח כרסום, כך נטען, בראיות; בקשה זו עתידה להיות נדונה בבית המשפט המחוזי ביום 16.1.12.

ההליכים בתיק העיקרי

ה.

ביום 26.4.11 נערכה הקראה של כתב האישום. ביום 6.6.11 כפר המשיב במיוחס לו, ונקבעו שבעה מועדי הוכחות לחודש נובמבר. ביום 15.9.11 הגיש בא כוח המשיב עתירה לגילוי ראיה שנדחתה ביום 27.9.11, וביום 10.11.11 נשמעה עדות המתלוננת; בשישה מועדים נוספים בחודש נובמבר נשמעה עדותם של 30 עדי תביעה.

הבקשה

ו.

נטען, כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב ברורה מהמעשים המיוחסים לו, ואין חלופת מעצר שביכולתה להפיג מסוכנות זו. בנוסף נטען, כי נוכח התנהלותו בחקירה קיים חשש שמא ישפיע על עדים אם ישוחרר. אשר לקצב התקדמות המשפט נטען, כי התקיימו עד כה 7 דיוני הוכחות וקבועים 8 נוספים עד לתאריך 20.3.12 - בגדרי התקופה בה מתבקשת הארכת המעצר - ועל כן ניכר שהמשפט מתנהל בקצב סביר.

הדיון

ז.

עו"ד פורר-גפני טענה למדינה, כי הכרעות בית המשפט המחוזי ובית משפט זה בהליכי המעצר דיברו על מסוכנות גבוהה של המשיב והיעדר אפשרות לחלופה. אשר להתנהלות המשפט, נאמר כי הקצב טוב, ישנם שמונה מועדי הוכחות עד 20.3.12, ובהארכה זו מקוה המדינה כי תסתיים פרשת התביעה, אם לא למעלה מזה. על כן לא לטענת המשיבה נשתנתה נקודת האיזון.

ח.

עו"ד קינן טען למשיב, כי המדובר באדם ללא עבר פלילי, רב סרן במילואים, שיש סיכוי טוב כי יזוכה. נטען, כי ההארכה הנוכחית וגם שתיים אחריה לא יביאו את המשפט לסיומו, ועל כן נטען כי יש מקום לחלופה, בנקודת זמן זו שלאחר תשעה חודשים.

הכרעה

ט.

לאחר העיון נראה לי כי יש להיעתר לבקשה. תפקיד בית המשפט בהליך הנוכחי הוא בעיקר בקרת ההתנהלות, קרי, היש סיבות טובות שבגללן מתמשך המשפט ושעל כן על הנאשם להמשיך להיעצר. במקרה דנא, כעולה מן האמור, המשפט מתנהל כסדרו וקבועים להארכה הקרובה מועדים שיש לקוות כי יקדמוהו מאוד. נוכח ריבוי העדים בתיק (בכתב האישום

62 עדים, אף כי איני יודע אם על כולם להעיד) קבועות ישיבות לא מעטות. לא נשתנתה לטעמי נקודת האיזון לעבר שחרור בשל התנהלות התיק. אין בהארכת המעצר כמובן, כדי להביע כל דעה על הליך העיון החוזר, שבית המשפט המחוזי יכריע בו לפי שיקולו.

י.

המעצר יוארך איפוא כמבוקש.