בש"פ 1339/21 עיסא סלטי נ. מדינת ישראל

1.

דומה כי הכל מסכימים שהעבירה המיוחסת לעורר אינה מצדיקה מעצרו עד תום ההליכים, ואכן העורר שוחרר בהסכמת הצדדים כבר בחודש פברואר 2020. אלא שביני לביני הוגשו תסקירים שלילים בעניינו של העורר, ועיקרו של דבר, שהעורר הסתבך בעבירות נוספות בתקופה שבה היה אמור לשהות במעצר בית. העורר גם לא התייצב באופן סדיר למשפטו. נראה אפוא, כי אחיו של העורר, המתגורר בכפר עילוט, כשל ככל הנראה בפיקוח על העורר.

אני נכון לקבל את טענת הסנגור, שבאה לידי ביטוי גם בחומר שלפניי, כי העורר סובל מבעיות נפשיות. אולם הדבר אך מקשה עוד יותר על האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

2.

יש אפוא צורך בפתרון שורש בעניינו של העורר.

זו הפעם, אחותו המתגוררת אף היא בכפר עילוט, הביעה נכונות ליטול על עצמה את המשימה, אך כפי שציין בית משפט קמא, על אף שהמפקחים המוצעים כיום נראים ראויים למשימה עדיין אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.

3.

סוף דבר שאני דוחה את הערר.

טוב יעשה בית המשפט קמא שדן בתיק העיקרי אם יזרז את שמיעת הראיות בתיק העיקרי וטוב יעשה העורר אם יאחד את כל התיקים התלויים ועומדים כנגדו.

4.

בהינתן הקשיים שעליהם הצבעתי לעיל, אני סבור כי אין לסגור דלת בפני העורר. ככל שהחלופה המוצעת תהודק או שתוצענה אפשרויות נוספות לחלופת מעצר, העורר יהא רשאי לחזור ולפנות לבית המשפט קמא לבקשה לעיון חוזר.