בש"פ 1345/12 מדינת ישראל נ. זוהר דראק כהן

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז במ"ת 125-01-12 מיום 13.2.12 (כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ), לפיה שוחרר המשיב ממעצר בתנאים מגבילים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה מחמירה; עבירה של איומים ועבירה של החזקת סכין שלא כדין. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 22.12.2011 בשעות הלילה המאוחרות בילה המשיב יחד עם חבריו במועדון "הפארק" ברחובות (להלן: המועדון ). בסביבות השעה 02:00 פרץ ויכוח, אשר בעקבותיו החלה מהומה בין המשיב וחבריו לצוות האבטחה. אז, הורה בעל המקום למאבטחים להוציא את המשיב וחבריו אל מחוץ למועדון. אחד המאבטחים, ולדמיר גורבטוק (להלן: ולדמיר ), הוציא את המשיב אל רחבת הכניסה החיצונית של המועדון. המשיב החל ללכת לכיוון היציאה, אולם אז הוא שלף סכין מכיס מכנסיו, חזר לכיוון ולדמיר והחל לדקור אותו בגבו, בעצמה ומספר פעמים רב. הוא המשיך במעשיו אלו גם כאשר ולדמיר נפל שותת דם, וחרף ניסיונותיהם של עוברי אורח ומאבטח נוסף להרחיקו. המשיב פנה ללכת מן המקום, אך חזר כעבור מספר שניות וניסה לדקור שוב את ולדמיר, אולם הדבר לא עלה בידו מאחר שעוברי אורח הרחיקוהו מהמקום. המשיב פנה ללכת, אולם חזר שוב לאזור רחבת הכניסה עם הסכין בידו והחל לאיים ולקלל, עד שחברתו ועוברי אורח הצליחו לשכנעו לעזוב את המקום. משנמלט מן המקום, יצאו שני מאבטחים לעכבו עד להגעת המשטרה, המשיב המשיך ואיים גם עליהם וזאת בעודו מנופף בסכין אשר הייתה בידו. כתוצאה מהמעשים הנטענים נגרמו לולדמיר פצעי דקירה וחתכים עמוקים ורבים בגופו, והוא נזקק לטיפול רפואי ואושפז בבית חולים למספר ימים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

בדיון שהתקיים ביום 9.1.2012 הסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה כנגדו. כמו כן ביקש המשיב מבית המשפט כי יורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו. העוררת התנגדה לבקשה זו. במועד זה הורה בית המשפט (כבוד השופט

א' סטולר ) על עריכת תסקיר מעצר אשר יבחן בין היתר את החלופות המוצעות.

ביום 12.2.2012 הוגש לבית המשפט תסקיר שירות המבחן אשר המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית סבו וסבתו, כמו גם על העמדתו בצו פיקוח למשך שישה חודשים. ביום 13.2.2012 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) כי על אף חומרת העבירות המיוחסות למשיב, הוא ישוחרר למעצר בית בכפוף לתנאים מגבילים, זאת נוכח גילו הצעיר, עבר פלילי שאינו מכביד ואשר אינו כולל עבירות אלימות או עבירות של הפרת הוראה חוקית. במסגרת החלטתו זו קבע בית המשפט כי המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתם ובפיקוחם של סבו וסבתו; נאסר עליו ליצור כל קשר עם מי מהמעורבים באירוע, למעט עם חברתו, ונקבע כי הוא יהיה נתון תחת פיקוח של איזוק אלקטרוני. כן נדרש המשיב לחתום על התחייבות עצמית, והמצאת ערבות צד ג' בסך 25,000 ש"ח (כל אחת) של שני המפקחים, ולהפקיד 15,000 ש"ח במזומן. נוסף על כך, הורה בית המשפט על צו פיקוח שירות מבחן לשנה.

מכאן הערר שלפניי, במסגרתו טוענת העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי משהורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, אשר אין בה כדי להפיג את המסוכנות הרבה המשקפת ממנו, וכל זאת ללא נימוק מספק. לטענת העוררת, העבירות המיוחסות למשיב, יחד עם הנסיבות והאופן בו בוצעו מלמדות על מסוכנותו הרבה. לשיטתה, גילו הצעיר של המשיב והעדרו של עבר פלילי אינם מהווים הצדקה לשחרור לחלופה. עוד טוענת העוררת כי בעבירות מסוג זה הכלל הוא כי יש להורות על מעצר עד תום ההליכים המשפטיים, וכי לא מתקיימות בעניינו של המשיב אותם הנסיבות והנימוקים המצדיקים חריגה מכלל זה.

מנגד, טוען המשיב כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, החלטתו זו של בית המשפט נסמכה על המלצת שירות המבחן, אשר מצא כי יש בחלופה המוצעת להפיג את המסוכנות הנטענת. המשיב חוזר וטוען כי יש לתת משקל לגילו הצעיר, לעברו הפלילי שאינו מכביד, לעובדה שמעצרו הנוכחי הינו מעצרו הראשון, ולמכלול התנאים המגבילים אותם קבע בית המשפט המחוזי, אשר בכוחם לאיין את המסוכנות הנטענת.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות.

אכן, המעשים המיוחסים למשיב חמורים ביותר, כמו גם נסיבות ואופן ביצועם. אולם, בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את טענות הצדדים, ובחן היטב את החלופה המוצעת ואת המלצת שירות המבחן בעניינו, קבע כי יש בחלופה זו, יחד עם מכלול התנאים המגבילים שנקבעו, לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. זאת, לצד גילו הצעיר של המשיב והעדרו של עבר פלילי מכביד. אני סבור כי נוכח כל אלו, החלטתו זו של בית המשפט המחוזי הינה סבירה, ואיני מוצא מקום להתערב בה.

אשר על כן, הערר נדחה. המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בכפוף לתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.