בש"פ 1355/02 מסרי סייד נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש ביום 23.12.01 כתב אישום בבית משפט המחוזי בתל אביב-יפו בגין שלשה אישומים בשידול לביצוע עבירה; שידול להצתה, שידול ליריות באזור מגורים ושידול להיזק בזדון. על פי המפורט בכתב האישום, פנה העורר אל מוחמד מצרי וראפי נאצר וביקש מהם לשרוף את מכוניתו של שריף סעד. השניים נעתרו לפנייתו, וכתוצאה מההצתה נגרם נזק לרכב. מספר ימים לאחר מכן, פנה העורר אל מוחמד מצרי וביקש ממנו לבצע ירי כלפי סעד. מוחמד הסכים וירה מספר כדורים לעבר ביתו של סעד בשעת לילה. הכדורים פגעו באחד מחלונות הבית, שברו את זכוכית החלון ויצאו מחלון אחר בבית.

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו, ובית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט צ' גורפינקל) נעתר לבקשה. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

העורר הופיע לדיון בפניי כשאספלנית גדולה על לחיו השמאלית וסימני חתך על פניו. בא-כוחו טען בפניי כי פציעה זו של העורר היא תוצאת מעשה נקמה של העד מוחמד מצרי, החושד במרשו כי סיבך אותו במשטרה בעניין אחר. לפיכך, טען הסניגור שיש גם חשש כי העדות המפלילה בה סיבך העד מוחמד מצרי את העורר, אינה מהימנה על פניה נוכח רצונו לנקום בעורר. עוד טען, כי החשש הוא ממשי כיוון שמדובר בעבריין פלילי כבד. לאחר שביקשתי מהמדינה לבדוק את הפרטים הקשורים בפציעתו של העורר, אישרה המדינה בהודעתה מיום 14.3.02 את העובדה שהעורר נדקר בידי העד מצרי. התברר כי בתום דיון שהתקיים בית-המשפט השלום בתל-אביב-יפו במסגרת דיון בת"פ 8165/01 בו הואשמו העורר ומוחמד מצרי בכתב אישום משותף בעניין אחר, שלף מצרי סכין גילוח, התנפל על העורר וחתכו בלחי שמאל. עוד עולה מהודעת המדינה כי מצרי לא שיתף פעולה בחקירתו, ומחקירת ראפי נאצר עולה כי קיים סכסוך בין מצרי לעורר, אשר מקורו בפעילות עבריינית משותפת לשניהם בעבירות רכב.

התשתית הראייתית הלכאורית העומדת כנגד העורר בפרשה שלפניי מבוססת על הודעות שמסרו מצרי ונאצר במשטרה, ובהם גרסת מצרי לפיה הצתת הרכב וביצוע הירי נעשו לבקשת העורר. בא-כוח העורר טען, הן בערכאה דלמטה והן בפניי, כי השניים ביקשו להמעיט מחומרת העבירות המיוחסות להם על-ידי הטלת אשם בעורר. עוד טען בא-כוח העורר כי הניזק, לא זו בלבד שלא הגיש תלונה כנגד העורר אלא שאף טרח להגיע לבית-המשפט קמא ולמסור כי אין לו סכסוך עם העורר. באת-כוח המדינה טענה בפניי כי גרסת העורר איננה נותנת מענה לשאלה מדוע קשרו השניים ביניהם להפלילו, ומכל מקום לכאורה, אין בה כדי לפגוע בתשתית הראייתית הלכאורית שבידי התביעה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, וזאת במיוחד בשים לב לעבירות המיוחסות לעורר. השופט קמא התייחס לטענת ההפללה, בחן אותה והגיע למסקנה כי אין זה הגיוני כי השניים ביקשו להמעיט מחומרת העבירות המיוחסות להם על-ידי הטלת אשמת שווא על העורר. מהודעת המדינה עולה כי לכאורה אכן קיים סכסוך בין העורר למצרי, אולם מעובדה זו כשלעצמה, לא ניתן להסיק אודות עלילות דברים שהעליל מצרי על העורר בכדי להפלילו. יתרה מזאת, התשתית הראייתית מבוססת בין השאר אף על הודעתו של ראפי נאצר מיום 11.12.01 , אשר גם ממנה עולים מעשי השידול המיוחסים לעורר. מעיון בחומר הראיות עולה כי בידי התביעה תשתית לכאורית מספקת לשלב המעצר. מהות הסכסוך בין נאצר לעורר וטענת ההפללה ידונו במשפט גופו, ואין בהם כדי לפגוע בשלב זה בתשתית הראייתית הדרושה לצורך מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

בא-כוחו של העורר טען עוד כי משפטו של מרשו עלול להתמשך זמן רב מאוד, נוכח הצורך לסיים את משפטם של שני העדים המעורבים בפרשה, בטרם ניתן יהיה להתחיל בשמיעת הראיות. לטענה זו השיבה המדינה כי בימים אלה מתנהל משא ומתן לקראת הסדר טיעון בין התביעה לבין מצרי ונאצר, ובמשפטו של העורר נקבעו שתי ישיבות לשמיעת הוכחות בחודש אפריל. עמדת באת-כוח המדינה הייתה כי אין בטענה שמשפטו של העורר עלול להתארך בכדי להוות עילה לשחרורו של העורר, שכן בשלב זה יש סיכוי ממשי שההליכים נגדו לא יתמשכו זמן ניכר. בהתחשב בכך ובהתחשב בעובדה שהעבירות המיוחסות לעורר חמורות הן ומקימות חזקת מסוכנות, ובכך שעל פי הראיות היוזמה אשר הניעה את ביצועם של המעשים, היתה של המערער, שהיא על פי הנטען המשדל והיוזם של מעשי האחרים, לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. נוכח אופי המעשים המיוחסים לעורר אף לא ראיתי חלופת מעצר מתאימה שיש בה כדי להבטיח את מטרת המעצר.

אשר על כן, דין הערר להידחות.