בש"פ 1356/98 צבי בן ארי נ. מדינת ישראל

כנגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות מרמה חמורות והוא עצור עד לתום ההליכים נגדו על פי החלטה שניתנה בבית משפט זה מפי חברי השופט אור ביום 22.9.97, אשר קבע כי קמה כנגד העורר עילת מעצר בשל החשש כי ימלט מן הדין. חברי השופט א' גולדברג דחה, ביום 23.11.97, ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה נדחתה בקשה שהגיש העורר לעיון מחדש בהחלטת המעצר. בקשה נוספת לעיון חוזר נדחתה אף היא על ידי בית המשפט המחוזי, ביום 23.2.98, ומכאן הערר שבפני.

בדיון שנערך בפני טען בא כוחו של העורר כי בזמן שחלף מההחלטות הקודמות בעניין זה, חל שינוי נסיבות קיצוני שיש בו כדי להשמיט את הקרקע מההחלטות האמורות. לטענתו, "נתגלתה" ראיה, אשר לא היתה בפני השופטים שדנו בעניין, ממנה ניתן ללמוד כי החשש שהעורר ימלט מהדין היה חשש בלתי מבוסס. המדובר בזכרון דברים לגבי חקירת הטייס אשר על פי הראיות היה מעורב בתכנית ההמלטות של העורר מהכלא השויצרי. בזכרון הדברים האמור מכחיש הטייס מעורבות בעניין נסיון ההמלטות של העורר ולגרסתו, מעולם לא נפגש עם חיימסקי, קרוב משפחתו של העורר, אשר סיפר בהודעתו כי נפגש עם הטייס.

עוד טען, כי אין אפשרות לקיום הליך של חיקור דין ברוסיה ועל כן כאשר תגיש התביעה בקשה לחיקור דין - ביחס לעדים מרוסיה, עדים החיוניים, לטענתו, לתביעה - הבקשה תסורב.

עיינתי בחומר שהוגש לי על ידי הצדדים, ולא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

בפתח הדברים יאמר כי ההליך שבפני אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות קודמות של בית משפט זה. מצויים אנו בשלב העיון החוזר, שלב בו מוטל על בא כוח העורר להצביע על נסיבות חדשות אשר יש בהן משום כרסום של ממש בתשתית שעמדה בבסיס ההחלטות הקודמות בעניין. עיינתי בזכרון הדברים שנרשם ביחס לשיחה, שיזם הטייס שהתקשר למשטרת ישראל, וכן בהודעותיו של זאב אורבך, שהוגשו על ידי הסניגור. לא מצאתי כי בכך שהטייס הכחיש מעורבות בתכנית הברחת אסיר, תכנית בעלת אופי פלילי מובהק, יש כדי לשנות את המסקנה אליה הגיעו חברי בהחלטתם.

יתרה מזאת, נראה כי קיים יסוד מוצק לחשש כי העורר ימלט מהארץ. הראיות שהוגשו לענין זה מלמדות כי העורר אינו בוחל באמצעים על מנת למלט עצמו מהדין, והוא ומקרוביו עסקו בתוכנית המלטות אפשרית ממעצר קודם. כך עולה, למשל, ממכתבו של העורר לאשתו מיום 15.10.91, מכתב המפרט את תוכנית חטיפתו בזמן ששהה בכלא השויצרי, תוך שימוש ב"עזרתם" של גורמים שונים בשוויץ; ומהודעתו של חיימסקי, הודעה לה נמצאו חיזוקים בדברי עדים נוספים.

לא ראיתי גם להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לאפשרות של חיקור דין ברוסיה, מהטעם שהבקשה לחיקור דין טרם הוגשה והאפשרות לבצע חיקור דין, בו תנתן לסניגוריה הזדמנות לחקירה נגדית של העדים, טרם נבחנה די הצורך. יצויין עוד, כי ממילא לא הוברר, בשלב מוקדם זה, כי משקלן של העדויות בהן מדובר, בייחוד לגבי חלק מהאישומים, הוא מכריע.

אשר על כן, הערר נדחה.