בש"פ 1360/11 דוד בסרייב נ. מדינת ישראל

העורר נתפס כשהוא נוהג ברכב ללא רישיון נהיגה וממילא ללא ביטוח תקף, במרכזה של עיר הומה, וזאת שעה שהיה פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה בעקבות הרשעה קודמת בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. לחובתו 29 הרשעות בעבירות תעבורה, ובגין אחת מהן עומד נגדו עונש של מאסר על-תנאי. בבית-המשפט לתעבורה בבאר-שבע הוא הודה בעובדות שיוחסו לו, והתביעה ביקשה את מעצרו עד לתום ההליכים. בית-המשפט דחה בקשה זו, לאחר שקבע כי גיליון ההרשעות של העורר אינו מן החמורים, הוא מעולם לא נעצר בעבר וכי נסיבותיו האישיות, ובפרט גילו המבוגר יחסית, מצדיקות את קביעתה של חלופת מעצר. עוד נקבע, כי עונש המאסר שעל-תנאי הרובץ לפתחו של העורר, ידרבנו להקפיד בתנאים המגבילים שבהם שוחרר – מעצר בית בפיקוחן של רעייתו ושל בתו.

ערר שהגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע התקבל, נוכח ספק שהתעורר באשר ליעילות הפיקוח בידי הרעיה – העובדת מחוץ לבית, ובידי הבת – המטופלת בתינוקת. נקבע, כי עד שיוגש תסקיר מטעם שירות-המבחן, בתוך שבועיים מיום 16.2.11, ייוותר העורר במעצר. על כך משיג העורר בפני, תוך שהוא שב

ומתמקד בנסיבותיו האישיות, בעובדה שהשכיל ליטול אחריות למעשיו מן הרגע הראשון, ובאמון שנתנה הערכאה הדיונית בו ובערֵבות שהציע.

סוגיית מעצרו של העורר מגלה פנים לכאן ולכאן. מחד גיסא, נהיר הקושי שבהותרתו במעצר, נוכח נסיבותיו האישיות אשר נפרשו כל צורכן בפניהן של הערכאות. מאידך גיסא, אין להקל ראש בחומרה הנשקפת מן העבירה שבביצועה הוא הודה. לנוכח הודיה זו,

שוב לא מתעוררת שאלת קיומן של ראיות לכאורה, וכל שנותר לבחינה היא שאלת הסיכון הנשקף מן העורר. בענין זה השקפתי היא כי מי שהפר ביודעין, ולא בפעם יחידה, צו שיפוטי האוסר עליו לנהוג, ולא נרתע מלעשות כן חרף גיליון עשיר בהרשעות תעבורה הרובץ לפתחו, וחמור מכך – חרף עונש של מאסר על-תנאי התלוי כנגדו, הוא אדם שהסיכון הנשקף ממנו הוא גבוה. מעשיו מעידים עליו כי שוב לא ניתן לתת בו אמון, וכי בכל רגע הוא עלול לשוב ולצאת אל הכביש תוך זלזול בחייהם ובשלומם של עוברים ושבים.

לנוכח זאת, ובהתחשב בפרק הזמן הקצר יחסית שנותר עד להחלטה נוספת בענינו של העורר בפני הערכאה הדיונית, החלטתי לדחות את הערר ולהותירו במעצר כאמור בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.