בש"פ 1362/01 אברהים גהגאה נ. מדינת ישראל

1.נגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של שוד מזוין וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי הנטען בכתב האישום, קשרו העוררים קשר עם אדם בשם חוסאם עבד אלרחמן אלעגוז (להלן: "חוסאם") ועם שניים אחרים שזהותם אינה ידועה, לשדוד את סניף הדואר בכפר קרע. לאחר שהצטיידו באקדחים ובסכין, נכנסו שלושת שותפיהם של העוררים לסניף הדואר, בעוד שהעוררים ממתינים להם בקרבת מקום במכוניתו של העורר 1. לאחר ששדדו באיומי אקדחים וסכין סך 8,000 ש"ח במזומן וכרטיסים של "קוי זהב" ברחו השלושה מהדואר, נכנסו לרכב שבו המתינו להם שני העוררים ונמלטו מהמקום בנסיעה מהירה. המשטרה ניהלה מרדף אחר הרכב הנמלט. מחוץ לכפר, עצר העורר מס' 1 את הרכב וכל יושבי הרכב ברחו ממנו. העוררים נתפסו על ידי המשטרה, ואילו חבריהם הצליחו להימלט.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ח' פיזם) נעתר לבקשה והורה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

2.בדיון בערר טען בא-כוחם של העוררים כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה נגד מרשיו. לטענתו, עם מעצרם מסרו העוררים, כל אחד בנפרד, גירסה שבה טענו כי לקחו את השודדים "טרמפ" בכפר ערערה וכי אותם שודדים איימו עליהם באיומי אקדח שעה שהבחינו בניידת המשטרה המסמנת להם לעצור. לטענת הסניגור, הראיות שיש בידי התביעה הן כולן נסיבתיות, אין בהן כדי לסתור את גירסת העוררים והנדבך המרכזי שעליו הן נשענות הוא עדותו של עד ראיה לשוד אשר עקב אחר הרכב הנמלט, רשם את מספרו וניהל אחריו מרדף עד ליציאה מכפר קרע. אותו עד ראיה מסר כי ברכב היו חמישה אנשים, אולם בשני מסדרי זיהוי (מסדר זיהוי "חי" ומסדר זיהוי בתמונות) שנערכו לו הוא לא זיהה את העוררים כמי שנסעו ברכב. עוד מציין הסניגור כי העובדה שהמערערים נתנו הסכמתם לעריכת מסדרי הזיהוי ללא כל סייג מעידה על כנות גירסתם לפיה לא נטלו חלק בביצוע השוד.

לחלופין טען בא כוח העוררים כי אף אם קיימות ראיות לכאורה, הרי שחלקם היחסי של העוררים בעבירה המיוחסת להם הוא קטן ומצטמצם לסיוע להימלטות השודדים ממקום האירוע, וזאת ללא שהופעלה על ידם אלימות כלשהי. לטענתו, בנסיבות אלה המסוכנות הנשקפת מהעוררים אינה גדולה וניתן להסתפק בחלופה למעצר.

באת כוח המדינה טענה כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות על מנת לשמש תשתית למעצרם של העוררים. היא הדגישה את העובדה כי רכבו של העורר מס' 1 זוהה בודאות על ידי עד הראיה כרכב שבו נמלטו השודדים. כמו כן, הפנתה באת כוח המדינה את בית המשפט להודעות שנגבו מהעוררים במשטרה, ובהן סתירות בגירסאות שמסרו. לטענתה, העוררים לא השכילו לספק גירסה עקבית ומשכנעת לעובדת הימצאותם בסמוך לרכב בתום המרדף המשטרתי. באת כוח המדינה הוסיפה וטענה כי אין בעובדה שהעוררים המתינו ברכב בעת השוד כדי להפחית ממידת מסוכנותם, בייחוד לנוכח העובדה כי שני העוררים הם בעלי עבר פלילי.

2.עיינתי בחומר החקירה אשר בתיק, ומסקנתי היא כי הונחה כנגד העוררים תשתית ראייתית לכאורית מספקת. התרשמתי כי לכאורה בהסבריהם של העוררים בהודעותיהם אכן קיימות סתירות משמעותיות. כך, למשל, כל אחד מהעוררים מסר כי אספו את השודדים "טרמפ", במקום אחר. משנשאל העורר 2 על סתירה זו תגובתו היתה כי העורר 1 משקר. העורר 1 אף סירב להשיב לשאלות שנשאל באשר להיכרותו עם השודדים ואמר כי הם "נפלו מהשמים". הוא אף לא סיפק כל הסבר לממצאי פלט השיחות אשר מעידים על שיחות שביצע עם חוסאם בסמוך למועד השוד. באשר לטענות בדבר העדר זיהוי של העוררים על ידי עד הראיה, יש לציין כי עד הראיה עצמו מסר בהודעה שנגבתה ממנו כי התמקד בשלושת השודדים וכי הוא מעריך שיקשה עליו לזהות את שני האחרים. אין חולק כי עד הראיה זיהה את הרכב שבבעלותו של עורר 1 בבירור כשהוא ממתין ליד סניף הדואר וראה כי שני אנשים ממתינים בו לשודדים, לאחר המרדף נתפסו העוררים בסמוך לרכב. ממכלול החומר מתברר, כי קמה נגד העוררים תשתית ראייתית לכאורית.

אשר לעילת המעצר, מסכימה אני עם סגן הנשיא בבית המשפט המחוזי כי קמה כנגד העוררים עילת מעצר וכי בנסיבות העניין אין מקום להורות על חלופה למעצר. בהעדר הסבר לכאורה מפיהם, אין בעובדה כי העוררים המתינו ברכב כדי להוציאם מהמעגל הפנימי של מבצעי עבירת השוד. השוד בוצע באמצעות איום באקדחים ובסכין. די בכך בלבד כדי ללמד על המסוכנות הנשקפת מהעוררים. לכך יש להוסיף כי לשני העוררים עבר פלילי. לעורר 1, אשר בבעלותו הרכב שבאמצעותו נמלטו השודדים, הרשעה קודמת בעבירה של נשיאת נשק שלא כדין. לעורר 2 עבר פלילי עשיר בעבירות רכוש, והוא אף הורשע בעבר בביצוע שוד. בנסיבות אלה, אין בחלופה למעצר כדי להבטיח את הציבור מפני המסוכנות הנשקפת מהעוררים.

אשר על כן, דין הערר להידחות.