בש"פ 1373/22 ואיל חוסיין נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הבכיר שאהר אטרש ), אשר דחתה את בקשת העורר לסיום הפיקוח האלקטרוני בו הוא מצוי מאז ה- 5.8.2021, ולהורות על שחרורו למעצר בית, אשר במסגרתו תתאפשר יציאתו לעבודה.

לאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר, במובן זה שהבקשה תוחזר לדיון בפני בית המשפט קמא, על מנת שייבחן אותה לגופה בהתאם למיטב שיקול דעתו. הטעם לכך הוא שמהחלטת בית המשפט קמא עולה החשש כי סבר שאין באפשרותו להורות על ביטול המעצר בפיקוח אלקטרוני, כל עוד לא חל שינוי ברמת המסוכנות הנשקפת מהעורר בהתאם להערכת שירות המבחן. סברתו זאת של בית המשפט קמא נבעה ככל הנראה מהאופן בו פירש את רוח החלטתו של בית משפט זה בעניין העורר בבש"פ 8631/21. ואולם, בפרשנות זו אין ממש. בהחלטה בבש"פ 8631/21 נקבע כי נכון לעת ההיא, ובהינתן מכלול הנסיבות ובכללן רמת המסוכנות הנשקפת מהעורר, לא היה מקום לקבל את בקשתו לעיון חוזר בתנאי מעצרו בפיקוח אלקטרוני, בוודאי לא כאשר הבקשה שהוגשה לא הייתה לשחרור לחלופת מעצר, אלא לפתיחת חלונות בפיקוח האלקטרוני לצורכי התאווררות ויציאה לעבודה. מאז ניתנה החלטה זו חלפה תקופת זמן נוספת, ולעת הזו שוהה העורר במעצר בפיקוח אלקטרוני מזה כשבעה חודשים, וזאת לאחר שהיה במעצר מאחורי סורג ובריח במשך כחודשיים נוספים. זאת ועוד, הבקשה המונחת לעת הזו שונה מזו שנבחנה בשעתו, שכן היא מתייחסת לאפשרות כי העורר ישוחרר בשלב זה למעצר בית, במסגרתו תתאפשר יציאה לעבודה.

חלוף הזמן והשוני שצוין בטיב הבקשה מחייבים את בחינתה לגופה. במסגרת בחינה זו אין בית המשפט מחויב כידוע לפעול בהתאם להערכה או המלצה כזו או אחרת של שירות המבחן, אלא הוא נדרש להפעיל את שיקול דעתו, תוך מתן משקל מתאים למכלול הנסיבות, ובכלל זה לאמור בתסקיר שירות המבחן.

לאור האמור, מתבקש בית המשפט קמא לקיים דיון חוזר בעניין בקשתו של העורר בתוך שבעה ימים. מובהר בזאת כי בית המשפט קמא יהיה רשאי לקבל כל החלטה בהתאם לשיקול דעתו בשים לב לנסיבות, ובכלל זה החלטה המקבלת באופן חלקי את הבקשה – הכל כפי שימצא לנכון.