בש"פ 1380/08 יוסף אבו עדרה נ. מדינת ישראל

העותר, תושב רפיח, עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, באשמת ביצוען של מספר עבירות: מגע עם סוכן חוץ, חברות בהתאגדות בלתי מותרת והסתננות. נטען, כי בשנת 2005 שוחח העותר עם פעיל בארגון טרור, והביע הסכמה להצטרף לארגון. בעקבות כך הוא השתתף באימוני הכשרה שונים. באישום שני נטען, כי העותר קיים מגע עם פעיל בארגון טרור נוסף, ובהמשך נכח באירוע ירי לעבר חיילי צה"ל. לבסוף, נטען כי בחודש מרץ 2007 הסתנן העותר לישראל, ונעצר על ידי כוחות הביטחון.

בחודש פברואר 2008 נחתמה על ידי שר הביטחון תעודה בדבר ראיות חסויות. בין אותן ראיות שהמשיבה ביקשה למנוע את גילוין מצויים מקורות מידע של שירות הביטחון הכללי, שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, אמצעים טכניים בהם נעזר השב"כ, ועוד.

העותר הגיב על כתב האישום בהודעה מפורטת בכתב, ובמרכזה ניצבת הטענה כי לאמרות שנרשמו מפיו במהלך חקירתו, קדם שימוש שעשו החוקרים באמצעים פסולים. לגרסתו, אנשים שפעלו מטעם המשיבים כמדובבים, הציגו את עצמם ככלואים, ואלה הטיחו בו את החשד שהוא משתף פעולה עם גורמי הביטחון. כדי להפריך חשד זה הוא נדרש לחשוף בפניהם מידע שיש עמו, ומתוך תקווה כי בדרך זו יניחוהו לנפשו, הוא נאלץ לבדות מלבו גרסה שאין לה אחיזה במציאות.

מטבע הדברים, אלו הן טענות אשר נועדו לפסול את קבילות אמרות העותר כראיות, ודווקא על הראיות בתחום הזה לא חל החיסיון (ראו סעיף 4 של התעודה: "החיסיון אינו חל על טענות פסול הנוגעות לחקירתו של הנאשם"). אכן, גם במצב זה צפוי כי מלאכתו של הסנגור לא תהיה קלה, אולם, מאחר והעותר עצמו נקב בשמותיהם או כינוייהם של אלה אשר היו מעורבים בחקירתו, הודיעה המשיבה כי לא תתקשה לאתרם, וככל שיהיה צורך בכך גם תזמנם לעדות, אם בית המשפט יתיר זאת.

חרף האמור עד כה, וכדי לוודא כי אין בראיות החסויות דבר העשוי לסייע לעותר בהגנתו, טרחתי ועיינתי בהן, וכל שאוכל לומר הוא כי למיטב הבנתי אין בהן דבר המחייב את הסרת החיסיון מחמת היותו חיוני להגנה.

לפיכך, העתירה נדחית.