בש"פ 1381/12 מדינת ישראל נ. ולדימיר ליולקו

לפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 25.2.2012 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 50344-03-11 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

ביום 27.3.2011 הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום כנגד המשיב וכנגד שלושה נוספים. כתב אישום נפרד הוגש כנגד מעורבים אחרים בפרשה, המואשמים בעבירת רצח.

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של עסקה אחרת בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), בכך שמסר אקדח לאחר, שהצטייד בו לצורך ביצוע רצח.

בד בבד הוגשה לבית-המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ביום 19.7.2011 הורה בית-המשפט המחוזי (כב' השופט ב' אזולאי ) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב. כן נקבע, כי נסיבות כתב האישום, חומר הראיות ועברו הפלילי של המשיב מלמדים על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו וכי מקרה זה אינו הולם חלופת מעצר.

ביום 1.8.2011 דחה בית-משפט זה (כב' השופט י' עמית ) ערר שהגיש המשיב על החלטת בית-המשפט המחוזי.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר הראשונים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו. ביום 1.1.2012 האריך בית-משפט זה (כב' השופט א' גרוניס ) את מעצרו של המשיב בשישים ימים החל מיום 27.12.2011. נקבע, כי חרף עיכובים בשמיעת הראיות, אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב, בראש ובראשונה נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו וכן נוכח העובדה, שעדות עד המדינה טרם נשמעה. עם זאת נקבע, כי מאחר ושמיעת הראיות טרם החלה, יש להדק את הפיקוח על קצב ניהול המשפט ולכן המעצר הוארך ל-60 ימים בלבד.

משחלפו תשעים הימים ומשלא הסתיים משפטו של המשיב, שבה ופנתה המבקשת לבית-משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, היא הבקשה שלפני.

באת-כוח המבקשת טוענת, כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. הוא מסר לסרגיי את האקדח ששימש לביצוע הרצח, בעודו מודע לסיבה בגינה התבקש האקדח. לטענתה, מסוכנותו מתחזקת אף נוכח עברו הפלילי. למשיב הרשעות קודמות הכוללות בין היתר הרשעה בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובעבירה של סחיטה באיומים, בגינן הושת עליו עונש מאסר בפועל בן 38 חודשים. כן הורשע המשיב בעברו בעבירה של הפרת הוראה חוקית. עוד מוסיפה וטוענת באת-כוח המבקשת, כי טרם נשמעה עדות עד המדינה.

מנגד, מתנגדים באי-כוח המשיב לבקשה להארכת המעצר ומבקשים לשחררו ממעצר. כן מבקשים הם, כי בית-משפט זה ימליץ לבית-המשפט המחוזי להעיד את עד המדינה ראשון מבין עדי התביעה כבר בדיונים הקרובים שנקבעו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הבקשה.

לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו למשל בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני (לא פורסם, 1.7.2002)).

הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה. במקרה שבפני, שוכנעתי, כי לאור המסוכנות הנשקפת מהמשיב, לו מיוחסת עבירה של עסקת נשק, אין מנוס מהארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

המשיב מסר לסרגיי את האקדח ששימש לביצוע הרצח, כשהוא יודע את הסיבה בגינה ביקש סרגיי את האקדח. יתרה מכך, על מסוכנות המשיב ניתן ללמוד אף מעברו הפלילי הכולל הרשעות קודמות בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובעבירה של סחיטה באיומים, בגינן הושת עליו עונש מאסר בפועל בן 38 חודשים. המשיב אף הורשע בעברו בעבירה של הפרת הוראה חוקית.

בית-המשפט המחוזי קבע 5 מועדים לצורך שמיעת הראיות (19.4.2012; 4.6.2012; 10.6.2012; 18.6.2012; 5.7.2012), כאשר רק אחד מהם (19.4.2012) הינו במסגרת תשעים הימים הנוספים.

ביום 22.2.2012 החלטתי, כי על המשיבה לפנות להרכב השופטים הדן בתיק העיקרי בבית-המשפט המחוזי בבקשה לקבוע מועדים נוספים במסגרת תשעים הימים הנוספים, וזאת בנוסף למועדים שכבר נקבעו.

בהתאם לכך, בהחלטת בית-המשפט המחוזי מהיום, נקבעו שלושה מועדים נוספים במסגרת תשעים הימים (15.3.2012; 26.3.2012; 1.4.2012), בנוסף למועד שכבר נקבע קודם לכן (19.4.2012).

ער אני לעובדה, כי סיום משפטו של המשיב נראה עתה באופק רחוק. אשר-על-כן, בית-המשפט המחוזי מתבקש לעשות מאמץ נוסף ולקבוע מועדים נוספים לשמיעת הראיות וזאת כבר במהלך הארכת המעצר המבוקשת, בכדי שתשעים הימים הבאים ינוצלו כראוי על-מנת להביא להתקדמות משמעותית במשפטו וסיום ההליכים בעניינו.

לעת הזו שוכנעתי, כי הכף נוטה לזכות האינטרס, המחייב הגנה על שלום הציבור, וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס המשיב ואת זכותו להתהלך

חופשי.

לפיכך, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 25.2.2012 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 50344-03-11 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.