בש"פ 1385/08 מדינת ישראל נ. מוחמד מובארק

המשיבים עומדים לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב באשמת ביצועה של עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) בשילוב עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי בערבו של יום 11.4.07 הגיעו המשיבים לביתו של המנוח כדי לקיים עמו יחסי מין. לצורך כך נכנס משיב 2 עם המנוח לאחד החדרים, בעוד המשיב 1 נותר בסלון הדירה. בשלב כלשהו נתגלע ויכוח בין משיב 2 למנוח, ובעקבות כך הלך משיב זה למטבח ונטל משם שני סכינים עמם החל דוקר את המנוח בכל חלקי גופו. בשלב כלשהו הצטרף משיב 1 לתקיפה, ועם אחד הסכינים שהיו בידיו של שותפו הוא דקר את הקורבן. נטען, כי משיב 1 גנב את ארנקו של המנוח, בעוד שמשיב 2 הציף את הדירה במים ולאחר מכן גנב מכשיר טלפון סלולארי של המנוח ונמלט. כתוצאה מהדקירות נגרם מותו של המנוח.

בד בבד עם הגשתו של כתב האישום, עתרה המדינה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. לעניין קיומן של ראיות לכאורה, הפנתה המדינה להודאתו של משיב 1 לפיה הוא ושותפו רצחו את המנוח. באשר למשיב 2, זה הכחיש את נוכחותו בזירה, אולם גרסה זו מעוררת קשיים נוכח ראיות אחדות שנאספו: טביעות אצבעו של משיב 2 נמצאה על קיר בחדר המדרגות של הבניין; טביעת כף רגלו נמצאה בדירה; ד.נ.א. שלו אובחן על כוס ממנה שתה ועל בדל סיגריה שנמצאו בדירה. נראה, כי נוכח ראיות אלו החליט משיב 2 בשלב כלשהו להודות בנוכחותו בזירה, אולם לאחר מכן חזר והתכחש לכך. נוכח כל אלה החליט בית המשפט המחוזי עצור את המשיבים, ועתה משחלפו 9 חודשים מאז הוגש של כתב האישום, עותרת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפת מעצרים), התשנ"ו-1966.

שמיעתן של הראיות בתיק זה טרם החלה, ולתיק נקבעו מועדים אחדים בחודש זה, כדי להכריע בטענות פסלות שעתיד משיב 1 להעלות כנגד קבילות אמרותיו. ברם, המועד הראשון (12/2) בוטל, ולא ברור מה יעלה בגורלם של מועדי הדיון הנוספים, הואיל וטרם נקבע מותב לשמיעת התיק. להשלמת התמונה אוסיף, כי לשמיעת התיק נקבעו ארבעה מועדים נוספים בחודש מאי 2007.

נדמה כי אין צורך לומר עד כמה חמורה היא העבירה המיוחסת למשיבים, ונגזרת מכך גם סכנתם הרבה לציבור. אכן, חל שיהוי ניכר בתחילת שמיעתו של התיק לגופו, אולם נראה כי הדבר נובע מהעומס הרב המוטל על בית משפט קמא, וגם מהארכה שניתנה לבאי-כוח המשיבים לצורך לימודן של הראיות.

אכן, מצוותו של סעיף 61 לחוק המעצרים ברורה היא, אולם מציאות השנים האחרונות מלמדת, כי בתי המשפט, ובעיקר מותבים הדנים בפשעים חמורים, מתקשים לקיימה. על שיהוי זה בהליכים, שמקורו בקשיים מערכתיים, נכתב רבות, וחוששני שנעשה מעט מדי, אם בכלל, כדי להביא לשינוי יסודי בתחום זה. לפיכך, קבע בית משפט זה לא אחת, שמקום שהשיהוי הינו ממושך וגורם לעינויי דין לנאשם, יש לשקול בכובד רב את שחרורו לחלופה אחרת, מאחר ואין להניח לפתחו את כשליה של מערכת המשפט לברר את עניינו בזמן סביר, כמתחייב מהחוק.

עם זאת, אינני סבור כי הגיע השעה לנהוג כך גם בעניינם של המשיבים, באשר סכנתם לציבור אין חמורה ממנה, ומשפטם, גם אם חל בו שיהוי ניכר, עשוי להסתיים בחודשים הקרובים, ובלבד שהמועדים אותם קבע בית המשפט המחוזי לא יבוטלו.

אי-לכך, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, שתחילת מניינם ביום 24.2.08 או עד למתן פסק-הדין בת.פ.ח. 1060/07 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.