בש"פ 1386/01 מדינת ישראל נ. סימנטוב לוי

1.ביום 25.5.2001 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס למשיב שלושה אישומים הכוללים עבירות של שוד, איומים, סחיטה באיומים, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות (שתי עבירות), הפרת הוראה חוקית וחבלה במזיד ברכב. בנוסף לעבירת השוד המיוחסת לו כלפי מתלוננת שטיילה על הטיילת בטבריה, מיוחס למשיב בכתב האישום כי נהג, בין היתר, לטלפן למתלוננת אחרת ולאיים עליה באיומים קשים, כדי שתשמש כנהגת שלו בעת היותו פסול מלנהוג ברכב. עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אפל דנון) קבע כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר במסגרת שיקומית, וזאת בהתחשב במצבו הנפשי של המשיב ובהיזקקותו לטיפול. השופטת אף נתנה משקל בהחלטתה לגילו הצעיר של המשיב ולאפשרות שיקומו. שחרור המשיב לחלופת מעצר התעכב עד למציאת מוסד שיקומי מתאים. ביום 31.7.2000 החליט בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא מ' בן-דוד) לשחרר את המשיב לחלופת מעצר במוסד הגמילה "מלכישוע". יום אחד לאחר שנקלט המשיב במוסד הגמילה הוא נמלט ממנו לשטחי הרשות הפלסטינאית, נעצר שם אך ברח שוב ולאחר סריקות ממושכות נתפס בשנית. עקב אירוע זה תוקן כתב האישום נגד המשיב ונוסף לו אישום נוסף המייחס לו עבירה נוספת של הפרת הוראה חוקית. כן הוגשה בקשה למעצר עקב הפרת תנאי השחרור בחלופה. ביום 12.9.2000 החליט בית המשפט המחוזי (השופט ח' גלפז) לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 3.12.2000 התקשר המשיב מבית המעצר למתלוננת באישום השוד ואיים עליה באומרו "אם לא תבטלי את התלונה שלך נגדי אני אקבור אותך" וכן הוסיף ואיים עליה כי "אם לא תבטלי את התלונה שלך ואני אכנס לכלא מישהו אחר יעשה לך את זה". לאור מעשיו אלה של המשיב, תוקן כתב האישום פעם נוספת ונוסף לו אישום נוסף המייחס למשיב עבירות של הדחה בחקירה והטרדת עד. תקופת תשעת החודשים הקבועה בחוק חלפה ומשפטו של המשיב טרם הסתיים, והמדינה מבקשת את הארכת מעצרו של המשיב.

2.לטענת המדינה, המסוכנות הנשקפת מהמשיב היא רבה ואין בחלופת מעצר כדי למנוע אותה. לשם ביסוס טענתה הפנתה באת כוח המדינה למעשיו החמורים של המשיב שהם נשוא כתב האישום בתיק זה וכן הגישה לבית המשפט את גיליון הרשעותיו הקודמות של המשיב, הכולל, בנוסף לעבירות רכוש ואלימות, אף מספר עבירות של בריחה ממשמורת חוקית ובריחה ממעצר וכן עבירות איומים - חלקן באמצעות הטלפון. בדיון בפניי ציינה באת-כוח המדינה כי משפטו של המשיב עומד בפני סיום פרשת התביעה ונדרשות לכל היותר שתי ישיבות על-מנת לסיימו. נזכיר עוד, כי הדחיות בשמיעת המשפט נגרמו, בין היתר, עקב בריחת המשיב וכן עקב החלפת סניגוריו.

בא-כוח המשיב טען כי התיק בפני בית המשפט המחוזי לא התנהל בקצב משביע רצון וביקש כי יינתן משקל למצוות המחוקק בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 כי משלא תם משפטו של עצור עד תום ההליכים לאחר חלוף תקופה של תשעה חודשים, ישוחרר ממעצרו. הסניגור הציע כחלופה למעצר כי המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית גיסו ויפקיד ערבויות מתאימות.

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי להיענות לבקשת המדינה ולצוות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. המשיב הוכיח בהתנהגותו פעמים מספר בעבר כי אין לתת בו אמון. על אף גילו הצעיר, למשיב שורה ארוכה של הרשעות בפלילים ובכללן הרשעות מספר בהמלטות ממעצר וממשמורת חוקית. על פי גליון ההרשעות הקודמות, המשיב הורשע בעבר באיומים ובהטרדות באמצעות הטלפון. אף בתיק נשוא דיון זה המשיב שב ואיים על המתלוננות כל אימת שהיתה לו הזדמנות לכך. יש לציין כי לאחר שהמשיב שוחרר ממעצר לצורכי חקירה בעת שנחקר ביחס לעבירת האיומים שבה הוא נאשם בתיק זה, הוא שב ואיים על אותה מתלוננת וכן ביצע את עבירת השוד המיוחסת לו בכתב האישום. ענייננו, אפוא, באדם נטול כל עכבות אשר אינו מהסס לאיים ולבצע עבירות כל אימת שנקרית בדרכו הזדמנות לכך. בהתחשב בעברו הפלילי של המשיב ובאופיין של העבירות המיוחסות לו, אין בחלופת מעצר כדי להבטיח את הציבור מפני מסוכנותו של המשיב.

כאמור, לטענת שני הצדדים בפניי, לשם סיום משפטו של המשיב נדרשות שתי ישיבות ואחת מהן כבר נקבעה. חזקה על הנוגעים בדבר שלא יחסכו כל מאמץ על-מנת להביא לידי סיומו של המשפט בהקדם בתוך תקופת המעצר.

אשר על כן, אני מקבלת את הערר ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 25.2.2001.