החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 1392/00 מדינת ישראל נ. אבי גר

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · הארכת מעצר עד תום הליכיםבקשה להארכת מעצר עד תום הליכים לאחר דחיית ערר

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קיבל את בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב, שהואשם במעשים מגונים ובאינוס של ילדים. נקבע כי התנהגותו המיוחסת מלמדת על חשש להמשך מעשים פליליים, וחלופת מעצר המבוססת על אמון אינה מסירה חשש זה. המעצר הוארך ב-80 ימים או עד מתן פסק הדין, לפי המוקדם.

העובדות

המשיב הואשם בעבירות של עשיית מעשים מגונים בנסיבות אינוס ובאינוס, ונעצר עד תום הליכי המשפט. יוחס לו מעשים בשני ילדים, ולאחר מכן הוסף אישום נוסף של מעשה סדום בילדה בת שלוש. משפטו התמשך כתשעה חודשים, והמדינה ביקשה הארכת מעצר ב-90 ימים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את מעצרו של המשיב עד תום הליכים בשל התמשכות המשפט והחשש לשלום הציבור?
  2. 2.האם חלופת מעצר המבוססת על אמון בנאשם יכולה להסיר את החשש לשלום הציבור?

הלכות

  1. 1

    חלופת מעצר המבוססת על אמון בנאשם אינה יכולה להסיר את החשש לשלום הציבור כאשר הנאשם אינו שולט בדחפיו.

    ״חלופת-מעצר, המבוססת על אמון בנאשם, אינה יכולה להסיר את החשש לשלום הציבור, שנגרם מאדם שאינו שולט בדחפיו.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    התנהגות המיוחסת לנאשם בכתב האישום מלמדת על חשש שימשיך במעשיו הפליליים אם ישוחרר ממעצרו.

    ״ההתנהגות המיוחסת לו בכתב-האישום מלמדת, כי הוא עלול להמשיך במעשיו הפליליים אם ישוחרר ממעצרו.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • שלום הציבור
  • חלופת מעצר
  • עשיית מעשים מגונים
  • אינוס
  • מעשה סדום
  • ערר
  • התמשכות ההליכים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בש"פ

1392/00

בפני:

כבוד השופטת ד' דורנר

המבקש

ת:

מדינת ישראל

נגד

המשיב

:

אבי גר

בקשה

להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים),

התשנ"ו1996-

תאריך

הישיבה: ח' באדר ב תש"ס (15.3.2000)

בשם

המבקשת: עו"ד רחל מטר

בשם

המשיב: עו"ד שלומציון גבאי-מנדלמן

החלטה

המשיב, המואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בגין עבירות של עשיית מעשים מגונים בנסיבות אינוס ובאינוס, נעצר עד תום הליכי המשפט. עררו לבית-משפט זה נדחה. אותה עת, יוחס לו ביצוע המעשים האמורים בשני ילדים. מאוחר יותר הוסף לכתב-האישום אישום נוסף, בגדרו הואשם בביצוע מעשה סדום בילדה בת שלוש.

משפטו של המשיב התנהל בעצלתיים, ובתוך כך חלפו תשעה חודשים, והמדינה מבקשת כעת את הארכת מעצרו ב90- ימים נוספים. המשיב טוען, כי התמשכות ההליכים גרמה לו לעוול, כי מקרהו אינו מסובך, וכי אין הוא נמנה על המקרים החריגים, בהם ראוי לעשות שימוש בסמכות ההארכה.

אכן, צודק המשיב בטענתו האחרונה, אלא שההתנהגות המיוחסת לו בכתב-האישום מלמדת, כי הוא עלול להמשיך במעשיו הפליליים אם ישוחרר ממעצרו. וכפי שכבר נאמר בהחלטה בה נדחה הערר: "חלופת-מעצר, המבוססת על אמון בנאשם, אינה יכולה להסיר את החשש לשלום הציבור, שנגרם מאדם שאינו שולט בדחפיו".

אשר-על-כן, אני מקבלת את הבקשה, ומאריכה את מעצרו של המשיב החל מיום 16.3.00 ב80- יום, או עד למתן פסק-דין בת"פ 5101/99 (בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו), הכול לפי המוקדם.

ניתנה היום, ח' באדר ב תש"ס (15.3.2000).

ש

ו פ ט ת

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

00013920.

L03

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1חלופת מעצר המבוססת על אמון בנאשם אינה יכולה להסיר את החשש לשלום הציבור כאשר הנאשם אינו שולט בדחפיו.
  2. 2התנהגות המיוחסת לנאשם בכתב האישום מלמדת על חשש שימשיך במעשיו הפליליים אם ישוחרר ממעצרו.