בש"פ 1400/98 מדינת ישראל נ. קאיד אלבחנין

המשיב עומד לדין לפני בית-משפט השלום בבאר-שבע (ת.פ. 1398/97) בעבירות של תקיפה חבלנית ואיום. העובדות האמורות בכתב-האישום הן אלו, שהמשיב היכה את אישתו במקל בכל חלקי-גופה, ונוסף על-כך הצמיד סכין אל צווארה ואיים להורגה-נפש אם תמסור עדות בקשר לאותו אירוע.

לאחר שהוגש כתב-האישום, כתב המשיב אל היועץ המשפטי לממשלה וביקש לעכב את ההליכים הפליליים כנגדו. את בקשתו תמך המשיב במכתב בקשה שאישתו חתמה עליו.

לאחר מספר חודשים כתבה האישה לבית-המשפט וליועץ-המשפטי-לממשלה, והתלוננה כי המשיב כפה אותה לכתוב את מכתבה הנ"ל.

המשטרה פתחה בחקירה, ובסיומה הוגש נגד המשיב כתב-אישום נוסף לבית-משפט השלום בבאר-שבע (ת.פ. 75/97). זו הפעם הואשם המשיב בעבירות של הדחה בעדות ותקיפת בן-זוג. בעובדות כתב-האישום נאמר כי המשיב הניע את אישתו לכתוב את מכתבה הנ"ל על-ידי לחץ ואיומים, וכי בנוסף לכך היכה את אישתו.

עם הגשת כתב-האישום האחרון, ביקשה התביעה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, אך בית-משפט השלום החליט כי המשיב - אשר היה משוחרר אותה עת בערובה - ימשיך ויהיה משוחרר בערובה בתנאים אלה ואחרים. התנאי שלענייננו עתה היה זה, שנאסר על המשיב להיכנס לעיר רהט - מקום מגורי בני-הזוג - עד לתום ההליכים המשפטיים.

המשיב ערר לבית-המשפט המחוזי, וזה האחרון החליט להקל בתנאי האיסור להיכנס לרהט. על-פי החלטת בית-המשפט המחוזי, יותר המשיב להיכנס לרהט בין יום ה5- לחודש לבין יום ה15- בו, בין השעות 10:00 ן14:30-, והכל כדי שיוכל לעבוד במשרדו שבמרכז המסחרי במקום.

על החלטה אחרונה זו הערר שלפני, ובקשת המדינה היא כי יושב על-כנו התנאי שקבע בית-משפט השלום ולפיו ייאסר על המשיב להיכנס לרהט.

היסכמתי לבקשת בא-כוח המשיב כי טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין יהיו בכתב. קראתי את הכתבים שהוגשו לבית-המשפט, וזוהי החלטתי.

שני סוגי אישומים הם המועלים נגד המשיב: הסוג האחד עניינו תקיפת אישתו והסוג האחר עניינו הדחה בעדות. מטעמים השמורים עימהם, ריכזו עצמם באי-כוח בעלי-הדין בעבירת ההדחה בעדות, בטוענם בנושא זה, כל אחד מהם לעניינו, זה בכה וזה בכה. כשאני לעצמי, יכול הייתי להסתפק בעבירות התקיפה הקשות שהמשיב עומד עליהן לדין. מעשי תקיפה חמורים אלה - כשהם לעצמם - די בהם, לדעתי, כדי להביא להרחקתו של המשיב מרהט ושלא לאפשר לו להיכנס אליה כל עוד ההליכים נגדו תלויים ועומדים בבית-המשפט. לעניין תקיפות אלו, אין חולקים ברצינות כי יש בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחתן. עבירה של אלימות בבן-משפחה הינה, כידוע, מן העבירות ה"חמורות" המקימות עילת מעצר - מחשש שמא יסכן הנאשם "בטחונו של אדם" - והכל כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) ו-(ג)(5) לחוק הדין הפלילי (סמכות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996- (להלן נכנה אותו - חוק המעצרים). מכל מקום, אין ספק שהמשיב מהווה סכנה חמורה לאישתו, ומכאן עילת המעצר שקמה נגדו. מעשיו של המשיב מעידים עליו -על-פי הראיות לכאורה - כי אליבא דידו נועדה אישתו להיות מוכית בידו כל אימת שיעלה הרצון מלפניו. אדם שכך נוהג באישתו אם-ילדיו, נעשה להרחקתו מביתו שלא עוד ירים ידו על אישתו.

הייתי מקבל את הערר אך מטעמים אלה שהבאתי לעיל, אף בלא להיכנס לשאלת ההדחה בעדות. ואולם מפאת כבודם של באי-כוח בעלי-הדין, לא אמנע עצמי גם מנושא ההדחה בעדות.

מסתבר כי גם בית-משפט השלום גם בית-המשפט המחוזי סברו שיש ראיות לכאורה להוכחת האישום של הדחה בעדות. ואכן כן הוא, שיש ראיות לכאורה לאישום זה. מדוע זה, איפוא, סברו שני בתי-משפט אלה כי לא קמה עילת מעצר בעבירה זו? התשובה לשאלה היא, שלמיצער בית-משפט השלום נתפש, כמדומה, לטעות בהלכה הקובעת.

דבר-החוק הוא, כידוע - ראו סעיף 21(ב) לחוק המעצרים - כי תנאי מוקדם הוא לקיומה של עילת מעצר שיש "ראיות לכאורה להוכחת האשמה". ב"ראיות לכאורה" מדבר הכתוב - לא בראיות ששיכנוען הוא מעבר לספק סביר. קריאה בהחלטתו של בית-משפט השלום מלמדת אותנו כי דעתו היא, ככל הנראה, אחרת. כך, למשל, כותב בית-משפט השלום בהחלטתו (בסעיף 4(ג)) כי: "סבורני, שאין בעדויותיהם של מר דהרי ושל הגב' דהרי, כדי להביא את בית-המשפט להכריע בין מילתה של המתלוננת למילתו של המשיב בשיכנוע מעבר לכל ספק סביר, כנדרש על-מנת להרשיע את המשיב. ללמדך, כי בנושא הדחת העדה, סבורני, שאין למבקשת ראיות לכאורה, הדרושות על-פי מבחן הילכת 'זאדה'...". חוששני כי בית-המשפט גילה פנים שלא כהלכה בהילכת זאדה (בש"פ 8087/95, פ"ד נ(2) 133) ובדברו של חוק המעצרים לעניין הקמתה של עילת מעצר. "ראיות לכאורה" אינן ראיות "מעבר לספק סביר", ומה לנו שנוסיף.

אשר להכרעתו של בית-המשפט המחוזי, נתקשיתי להבין אם מסכים הוא לדברי בית-משפט השלום, אם-לאו. מכל מקום, מוצאים אנו את בית-המשפט המחוזי אומר דברים אלה: "גם אם אקבל עמדת התובע שבקביעה זו טעה בית-המשפט קמא [בקביעה כי בעבירת ההדחה בעדות לא הצביעה התביעה על ראיות לכאורה כנדרש בהילכת זאדה ] ואכן קיימות ראיות לכאורה, הרי בכל מקרה עולה כי ראיות אלו אינן איתנות במיוחד לדעתו של בית-המשפט קמא, אפילו ויש בהן לעבור את הסף שנקבע במבחן פסק-דין זאדה". בית-משפט המחוזי מקבל, כמסתבר, כי יש ראיות לכאורה להוכחת העבירה של הדחה בעדות, אך סובר הוא כי לדעת בית-משפט השלום "ראיות אלו אינן איתנות במיוחד". דומה כי בדבריו אלה קבע בית-המשפט דבר והיפוכו - מעין אוקסימורון - שכן קשה להלום כי יש ראיות לכאורה, אך אלו אינן "איתנות במיוחד". שאם אין ראיות פלוניות "איתנות במיוחד" (יהא אשר יהא מובנו של צמד מילים זה), ממילא אין ראיות לכאורה. יתר-על-כן: הואיל והמדובר הוא בראיות בכתובים, כוחו של בית-משפט שלערעור הוא ככוחו של בית-משפט קמא, והעובדה כי בית-משפט קמא סבר כך או אחרת, אין נודעת לה משמעות משפטית מכרעת.

בין כך ובין אחרת, בית-המשפט המחוזי מסכים כי יש ראיות לכאורה לעבירת ההדחה בעדות, ואני עימו. עבירה זו מוסיפה עצמה על עבירות התקיפה, ומישקלן של העבירות כולן מכריע את הכף. אכן, סבורני כי בית-המשפט המחוזי טעה בבטלו את התנאי של איסור כניסתו של המשיב לרהט.

אני מחליט לקבל את ערר המדינה, ובנוסף לתנאים האחרים שהושתו על המשיב בבית-המשפט המחוזי, אני מורה על איסור כניסתו של המשיב לרהט.

ועדיין לא סיימנו. מסתבר כי למשיב משרד ברהט ולקוחותיו אף-הם אנשי-רהט. איסור כניסתו לרהט יפגע איפוא ביכולתו של המשיב להתפרנס כראוי. הבאתי פגיעה זו במניין השיקולים, אך השיקולים-שכנגד הכריעו את הכף, וביתר. יחד עם זאת, וכדי שלא לפגוע בפרנסתו של המשיב למעלה מן הצורך, יוּתַר המשיב להיכנס לרהט לצורך נטילת מסמכים ושאר חפצים שהוא נדרש להם לעיסוקו. על דרכי הביצוע של כניסת המשיב לרהט - לצורך מוגבל זה שקבעתי - יחליט בית-משפט השלום אם תוגש לו בקשה על כך, ובלבד שיותנו שלושה תנאים קובעים אלה: אחד, כי לעת שהותו ברהט ילווה המשיב בידי אדם שבית-המשפט יצביע עליו, החל בכניסתו לרהט ועד יציאתו מן העיר; שניים, כי בכניסתו לרהט יגיע המשיב בדרך הקצרה ביותר למשרדו, ולאחר שיעשה במשרד את שיעשה יעזוב את רהט בדרך הקצרה ביותר; ושלושה, כי שהותו של המשיב במשרדו לא תעלה על חצי שעה עד שעה, אחת לכמה ימים, והשהות תגביל עצמה עצמה אך-ורק לצורך נטילת מסמכים וחפצים. בכפוף לכך, לא יותר המשיב להיות ברהט.

ניתנת היום, י"ד באדר תשנ"ח (12.3.98).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

98014000. G05