בש"פ 1406/01 מקסים זסלב נ. מדינת ישראל

1.העורר הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, ונשיאת סכין שלא כדין. הרקע לאישום הוא באירוע שהתרחש כאשר העורר הזדמן למקום בו שהו המתלונן וחבריו והתפתחו בין העורר לבין המתלונן חילופי דברים. במהלך הויכוח קרא העורר למתלונן לבוא עימו, תוך שהם מתרחקים משאר חבריו של המתלונן. לאחר דחיפות הדדיות, שלף העורר סכין ודקר את המתלונן בעינו השמאלית. למתלונן נגרמה פגיעה קשה בעין, הוא נזקק לניתוח ונותרה נכות בעינו.

עם הגשת כתב האישום, נתבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בדיון בבקשת המעצר בפני בית המשפט המחוזי, טען בא כוח העורר כי אין בחומר החקירה ראיות לכך שהעורר התכוון לגרום לחבלה חמורה למתלונן, לפיכך אין לייחס לו עבירה לפי סעיף 329(1) אלא עבירה של גרימת חבלה חמורה לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335. עוד טען, כי אין בחומר החקירה ראיות לכך שאכן מרשו השתמש בסכין. השופט של בית המשפט המחוזי (השופט ח' גלפז) קבע כי לכאורה יש ראיות על שימוש בסכין, כי מי שעושה שימוש בסכין עקב סכסוך של מה בכך הוא מסוכן, וכי לעניין הסיכון, אין צורך להכריע בשאלה אם העבירה שנעברה היא עבירה לפי הסעיף המחמיר של חבלה בכוונה מחמירה או הסעיפים המקלים יותר אשר לפיהם העונש המירבי הינו 14 שנות מאסר. על פי קביעתו, קמה חזקת מסוכנות נגד העורר, ואין להסתפק בחלופת מעצר ביחס אליו.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

בא כוח העורר שב והעלה את הטענות שהשמיע בבית המשפט המחוזי, הוא הציע חלופת מעצר בבית אימו או בבית אביו המתגורר בנהריה, מקום המרוחק מזירת האירוע וממגורי המתלונן. מנגד טען בא כוח המדינה, כי בחומר החקירה יש ראיות לכאורה לשימוש בסכין, כי הסתירות בחומר הראיות שנטען להן אינן משמעותיות, וכי לעורר עבר פלילי, וגם מטעם זה לא ניתן לשחררו בחלופה למעצר.

2.מעיון בחומר החקירה, אכן נראה כי לכאורה יש ראיות לכך שהעורר דקר את המתלונן בסכין; אין גם ספק כי המעשה המיוחס לעורר מקים לכאורה עילת מסוכנות. עם זאת, לא שוכנעתי כי בטרם החליט בית המשפט קמא על מעצרו של העורר הוא בחן אפשרות של חלופת מעצר. מצוות המחוקק היא כי חלופת מעצר והאפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של אמצעי פחות חמור, תיבחן גם לאחר שקמה עילת המעצר. על פניהן, חלופות המעצר שהובאו בפניי על ידי בא כוח העורר, אינן נראות מניחות את הדעת, בהעדר כל פרטים על יכולתה של האם או של האב, הגר בנפרד ממנה, להבטיח את קיום התנאים הנדרשים כחלופת מעצר. עם זאת, כיוון שמדובר בצעיר בן 21, אשר זהו מעצרו הממושך הראשון, נראה לי כי ראוי לבחון אם קיימת חלופה מתאימה למעצר בהתחשב בנסיבות האישיות ובמהות העבירה.

לפיכך, אני רואה להחזיר את עניינו של העורר לבית משפט קמא, כדי שבית משפט זה יורה על קבלת תסקיר מעצר ביחס לעורר ויבחן על יסוד התסקיר אם קיימת חלופה מתאימה למעצרו של העורר.

עניינו של העורר מוחזר איפוא לבית המשפט המחוזי, כדי שתיבחן אפשרות חלופה כאמור.