בש"פ 1406/15 מדינת ישראל נ. מחמוד עסילה

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר צ' סגל ) בעמ"ת 41810-02-15 מיום 22.2.2015, אשר דחה באופן חלקי ערר שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ג' סקפה-שפירא ) במ"ת 2427-12-14 מיום 16.2.2015 לשחרר את המשיב למעצר בית.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות איומים, הסתה לאלימות ולגזענות והעלבת עובד ציבור באמצעות רשת האינטרנט. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום קבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב ועילה למעצרו. עם זאת, קבע בית משפט השלום כי ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים אחרים שפגיעתם פחותה והורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, ביניהם איסור להיכנס לרשת האינטרנט ואיסור להחזיק ברשותו מכשיר המאפשר גישה לרשת האינטרנט.

2.

המבקשת עררה על החלטתו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. בין היתר, טענה המבקשת כי לא ניתן לאכוף את האיסור שהטיל בית משפט השלום על המשיב להיכנס לרשת האינטרנט. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן ) קיבל את הערר והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי אין די בחלופת המעצר שהורה עליה בית משפט השלום כדי לאיין את מסוכנותו. זאת, בין היתר, נוכח העובדה שלא ניתן לאכוף על המשיב באופן אפקטיבי את האיסור לעשות שימוש ברשת האינטרנט.

3.

המשיב הוסיף והגיש לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים ובית משפט השלום הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. בתסקיר המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית אמו בשילוב עם איסור על החזקת כל מכשיר שיש בו לאפשר גישה לרשת האינטרנט. נוכח האמור בתסקיר המעצר, קיבל בית משפט השלום את הבקשה לעיון חוזר והורה על שחרורו של המשיב בתנאים למעצר בית בבית אמו. בהחלטתו אסר בית משפט השלום על המשיב להחזיק ברשותו כל מכשיר או מתקן המאפשרים חיבור לרשת האינטרנט.

4.

המבקשת הגישה ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי במסגרתו שבה על טענתה כי אין דרך מעשית לאכוף על המשיב את האיסור להשתמש ברשת האינטרנט. בית המשפט המחוזי דחה את הערר, אך קבע כי בשל הקושי לאכוף את האיסור שהוטל על המשיב לעשות שימוש ברשת האינטרנט יש להורות על הטלת מגבלות נוספות אשר יבטיחו את קיומו של איסור זה. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי כי בנוסף לאיסור להחזיק בכל מכשיר המאפשר גישה לרשת האינטרנט, יהיה על המשיב לשהות בכל שעות היממה בדירה שאין בה חיבור ישיר או עקיף לרשת האינטרנט. כמו כן, הורה בית המשפט המחוזי כי אף על המפקחים שנקבעו למשיב יאסר להחזיק בטלפון נייד בעת שהותם עמו, וכי יהיה על המשיב להציג אישורים מאת חברות התקשורת כי אין למי מהמפקחים שנקבעו גישה לרשת האינטרנט באמצעות מכשירי הטלפון שבבעלותם. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי על כל מבקר שיגיע לדירה בה ישהה המשיב יהיה להירשם בתחנת משטרה טרם הביקור ולהפקיד שם את מכשיר הטלפון שבבעלותו. בנוסף, נקבע כי אם יופר תנאי כלשהו מתנאי השחרור או שיתפס בדירה בה ישהה המשיב אדם המחזיק ברשותו טלפון סלולארי, יחשב הדבר להפרה של תנאי השחרור והמשיב יעצר על אתר.

5.

המבקשת הגישה בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענתה, יש להיעתר לבקשה נוכח העובדה שמדובר במקרה חריג בו ניתנו החלטות סותרות בתוך תקופת זמן קצרה והוא מעורר שאלות בעלות חשיבות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים. נטען כי על אף המגבלות שהטיל בית המשפט המחוזי על המשיב, אין כיום אפשרות מעשית למנוע ממנו גישה לרשת האינטרנט ומכאן שאין בחלופת המעצר שהורה עליה בית המשפט המחוזי כדי לאיין את מסוכנותו הרבה. כמו כן, מעלה המבקשת טענות לגופן של ההחלטות המורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר ולשיטתה יש להותירו במעצר עד תום ההליכים נגדו.

6.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, רשות לערור על החלטה בעניין מעצר "בגלגול שלישי" תינתן מקום בו מעוררת הבקשה שאלות בעלות חשיבות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים בהם מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות כאמור (ראו, בש"פ 4794/12 מדינת ישראל נ' פלוני (25.06.2012); בש"פ 1697/14 בטש נ' מדינת ישראל (9.3.2014)). תנאים אלו אינם מתקיימים בענייננו. בית המשפט המחוזי התייחס באריכות לקושי לאכוף את האיסור שהוטל על המשיב להיכנס לרשת האינטרנט והטיל עליו ועל המפקחים שמונו לו מגבלות רבות שנועדו לוודא כי איסור זה יקויים. המבקשת טוענת כי אין במגבלות אלו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב, אך לא מצאתי כי יש בטענה זו כדי לעורר שאלה החורגת מעניינו הפרטני של המשיב. יתר הטענות שהועלו על ידי המבקשת מתייחסות אף הן לנסיבות הקונקרטיות הנוגעות למשיב ואינן מצדיקות מתן רשות לערור על פי הכללים הנוהגים עמנו בענין זה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.