בש"פ 1409/00 מחמוד אדבארי נ. מדינת ישראל

בעקבות מידע מודיעיני, ביקשה המשטרה מיחידה צבאית לעקוב אחרי שתי מכוניות שנסעו ביום 29.12.97 לאחר חצות מכיוון אילת לכיוון מצפה רמון. כאשר אחת המכוניות, ג'יפ סופה, נראתה עושה פניית פרסה, וחוזרת לכיוון אילת, נחסם דרכה על-ידי היחידה הצבאית ברכב צבאי שהועמד לרוחב הכביש.

הג'יפ התנגש ברכב, ושני נוסעיו, העורר ונהג המכונית, וכן שלושה חיילים שהיו ברכב הצבאי נפצעו. בג'יפ נתפשו שישה שקי יוטה אשר הכילו סם מסוכן מסוג מריחואנה במשקל 86 ק"ג ברוטו.

העורר טען בחקירתו, כי אין לו כל קשר שהוא לג'יפ ולתכולתו. לגרסתו, הוא חיפש הסעה ועצר את נהג הג'יפ, שהסכים לקחתו עימו. ברם, נהג הג'יפ סיפר במשטרה, כי העורר הוא חברו. בנוסף, התחזה העורר בפני השוטרים בשמו של אחיו.

על-יסוד ראיות אלה, הועמדו לדין העורר ונהג הג'יפ בכתב-אישום אחד בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. השניים הואשמו בחבלה בכוונה מחמירה, שכן התנגשו ברכב הצבאי בכוונת תחילה, וכן בהחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. העורר אף הואשם בהתחזות לאחר.

לבקשת המדינה, נעצרו השניים עד תום הליכי המשפט, לאחר שבית-המשפט מצא, כי קיימות ראיות לכאורה אך לגבי החזקת סמים מסוכנים והתחזות לאחר.

בערר שבפניי טען העורר, כי חומר הראיות נגדו באשר להחזקת הסם אינו בעוצמה המספקת למעצר, וכי, על-כל-פנים, לנוכח עברו הפלילי שאינו מכביד (לעורר שתי הרשעות בעבירות רכב שביצע בשנת 1992, בהיותו בן 19 בלבד), וכן נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, יש להקל בעונשו. הסניגור הוסיף, כי העורר אף נפצע כאשר הג'יפ התנגש ברכב הצבאי, וכי הוא טרם החלים, והמעצר מכביד עליו מאוד.

לא מצאתי ממש בטענות הנוגעות לעוצמת הראיות. העורר נלכד בשעות הלילה המאוחרות בתוך מכונית עמוסה בסם מסוכן. נהג הרכב אישר, כי הוא חברו, ובנסיבות אלה, הסברו של העורר, לפיו היה אך "טרמפיסט", אינו מפחית מעוצמת הראיות נגדו.

לא מצאתי גם עילה להתערב בהחלטה לעוצרו. מחוות-הדעת שביקשתי מרופא הכלא עולה, כי הוא מטופל היטב ומהלך חופשי ללא עזרת קביים או תמיכה מסוג אחר, וכי אף הגבס הוסר מאמת-ידו.

הכמות הגדולה של הסם והנסיבות בהן נלכד העורר מלמדות כי הסמים הוחזקו שלא לשימוש עצמי, היינו למסחר. וככלל, עבירות מסוג זה מקימות חזקה, כי הנאשם בהן ימשיך במעשיו הפליליים אם ישוחרר ממעצרו. חזקה זו לא נסתרה על-ידי העורר.

אשר-על-כן, אני דוחה את הערר.