בש"פ 1410/02 דוד פאיק נ. מדינת ישראל

ביום 4.12.01 היה העורר מעורב בתאונת דרכים קטלנית ובעקבות זאת נפסל - פסילה מינהלית - מלהחזיק ברשיון נהיגה למשך 90 ימים. התאונה ארעה בעת שהעורר, שנהג במשאית לפנוי אשפה, הגיע לצומת הרחובות הרצל וסמילנסקי בנתניה. בפנייתו ימינה פגע העורר בהולך רגל שחצה את הרחוב במעבר חציה, הולך הרגל נפטר כתוצאה מן התאונה.

העורר הגיש בקשה לביטול החלטת הפסילה המינהלית לבית משפט השלום לתעבורה בנתניה (השופט י' (לוי) הלוי) ובקשתו נדחתה. העורר הגיש ערר על ההחלטה לבית המשפט המחוזי (השופטת ר' משל (שהם)), והערר נדחה. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

בטיעוניו בכתב ובעל-פה טען בא-כוח העורר כי יש מקום להתחשב בעורר ולבטל את הפסילה המינהלית של רישיונו. הוא ביסס טענתו זו על היותו של העורר נהג מקצועי, ועל מיעוט עבירות התעבורה שביצע העורר בשנים האחרונות, על אף היותו נהג מקצועי.

עיינתי בטענות העורר ולא מצאתי כי יש בהן ממש. סמכותו של קצין משטרה לפסול רשיונו של אדם קבועה בסעיף 47(ה) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) שזו לשונו:

47.פסילה בידי קצין משטרה

...

(ה) היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי הענין:

(1) בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם - יפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 90 ימים;

(2) בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם או ניזוק רכוש - רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 60 ימים;

(3) בעבירה מן המפורטות בתוספת הרביעית - רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 30 ימים.

מן הסעיף עולה כי במקרה דוגמת המקרה שלפנינו, בהעדר ראיות לסתור הרי משקופחו חיי אדם קמה חזקת מסוכנות הנלמדת מעצם הפגיעה הקטלנית. מעבר לכך, כפי שציינו לא פעם, מתן צו פסילה מהחזקת רשיון היא החלטה מינהלית הנעשית על ידי רשות מינהלית, וככזו היא כפופה למבחני הביקורת של כל פעולה מינהלית (ראו למשל: בש"פ 3810/00 אריאל גרוסמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה דנן, כפי שציינו שתי הערכאות שלפניי, לא מצאתי כי נפל כל פגם בהחלטה להותיר את צו הפסילה על כנו. לא מצאתי גם כי בא-כוח העורר הצביע על נסיבות מיוחדות המצדיקות קיצור התקופה הקבועה בחוק.

אשר על כן, הערר נדחה.