בש"פ 1425/02 מחמד בן עותמאן נ. מדינת ישראל

לפני בקשה להעברת ענין למקום אחר על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-.

1.כנגד המבקש הוגש כתב אישום על פיו המבקש ושניים אחרים החזיקו רכוש במכונית שנראה כי הוא גנוב. החשד התעורר במחסום הצפוני בכניסה לאילת ביום 13.8.2000. על פי כתב האישום, שהוגש לבית משפט השלום באילת, החזיקו הנאשמים בנכס חשוד (עבירה על פי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז1977-). ביום 14.2.2002 הגיש המבקש בקשה זו להעברת הדיון למקום אחר על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן - חוק בתי המשפט). המבקש טוען כי הוא מתגורר בצפון הארץ, וכי המרחק ממקום המשפט למקום מגוריו הינו ניכר, ויקשה עליו את ניהול הגנתו. טוען המבקש כי שני הנאשמים האחרים הם תושבי הצפון אף הם. עוד טוען המבקש כי אין הוא הנאשם המרכזי בתיק. המבקש ציין כי התיק נקבע להקראה ביום 21.2.2002 אך לא הסביר מדוע בקשתו הוגשה אך עתה.

2.ביום 14.2.2002 ביקשתי את תגובתם המהירה של המשיבים. הוריתי כי על התגובות להגיע עד ליום 19.2.2002. המדינה מתנגדת לבקשה. מצביעה המדינה על כך שישנם עדים רבים מהעיר אילת שאמורים להעיד במשפט, וכי המבקש לא הצביע על נימוקים מיוחדים או על נסיבות חריגות המצדיקות את העברת מקום הדיון. המשיב 2 (שהוא הנאשם 1 בכתב האישום) ציין כי הוא מסכים להעברת הדיון לצפון. משיב 3 (שהוא הנאשם 2 בכתב האישום) לא הגיש תגובתו, ולא הגיש בקשה אחרת להעברת מקום הדיון.

3.לאחר שעיינתי בחומר שלפני השתכנעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, מאזן הנוחות של הצדדים בקיום ההליך הוא שיקול לגיטימי בהחלטה בדבר העברת מקום הדיון, אך אין הוא בגדר שיקול מכריע (ראו בש"א 5612/90 אנג'ל נ' בודסקי , פ"ד מה(2) 240, 241; מ' שלגי וצ' כהן סדר הדין הפלילי

28 (תשס"א)). בנסיבות המקרה שלפנינו אין זה אף ברור אם מאזן הנוחות מצדיק את העברת הדיון, זאת לאור העובדה כי שישה עדים, מהם שלושה שוטרים, מצויים בעיר אילת. כמו כן, המשיב 2 מסכים אמנם להעברת מקום הדיון אך אין הוא מציין כי קיום ההליך הפלילי באילת יקשה עליו. לכן, לא מתקיימות לפנינו נסיבות המצדיקות את העברת הדיון.

4. הבקשה נדחית.