בש"פ 1426/13 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע במסגרת מ"ת 30878-01-13 מיום 21.1.2013 (השופט נ' זלוצ'ובר ), הקובעת כי קיימות כנגד העורר ראיות לכאורה ברמה הנדרשת לצורך מעצרו עד תום ההליכים המתקיימים נגדו.

2.

נגד העורר ושניים אחרים (להלן: הנאשם 1 והנאשם 2, או: הנאשמים האחרים ) הוגש ביום 16.1.2013 כתב אישום המייחס להם, בשלושה אישומים, עבירות סמים שונות, כולן בקשר עם מעורבותם במהלך חודש יולי 2012 במספר עסקאות של מכירת סם לסוכן משטרתי סמוי (להלן: הסוכן ) (וכן אישום רביעי שנסב על הפרות של תנאי שחרור ומתייחס לנאשם 2 בלבד).

3.

האישום השני, שהוא היחיד המיוחס לעורר, מתייחס לעסקה למכירת סם מסוג קוקאין במשקל 50 גרם שסוכמה בין הסוכן לבין שני הנאשמים האחרים. לפי כתב האישום, לאחר הסיכום בין המעורבים הם נדברו להיפגש בפארק גולדה, ומשם נסעו לאוהל (שיג) שאליו הגיע, כך נטען, גם העורר. העורר מסר לנאשם 2 שתי שקיות המכילות סם מסוג קוקאין. בהמשך לכך, הביא העורר גם משקל לשקילת הסם, ולאחר שהסתבר כי השקית המיועדת לסוכן שוקלת 37 גרם בלבד, העביר לתוכה סם מתוך השקית השנייה, עד שזו הגיעה למשקל של 50 גרם . העורר סיכם עם הנאשם 1 שהנאשם 2 יביא עמו את הסם לשגב שלום. בשלב זה לקחו הנאשמים האחרים את הסוכן ברכבם בחזרה לפארק גולדה ושם הורו לו לנסוע אחריהם לעבר הישוב שגב שלום. בתחנת הדלק של הישוב מסר הסוכן לנאשם 1 סכום של 19,000 שקל, ואז נסע עמו ועם נאשם 2 לאזור חוצות להב, שם קיבל מידיהם את שקית הסם.

4.

בגין המעשים המתוארים, יוחסו לעורר ולנאשמים האחרים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) חוק העונשין, תשל"ז-1977, החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 וסחר בסם מסוכן לפי סעיפים 19 ו-13א לפקודה זו.

5.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרם של כל הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. הנאשם 2 נתן את הסכמתו למעצר, ואילו הנאשם 1 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך ביקש להשתחרר לחלופת מעצר, כך שהדיון בעניינו נדחה עד לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן. העורר, לעומת זאת, התנגד לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו, ולמצער טען שחל בהן כרסום המחייב את שחרורו לחלופת מעצר.

6.

הראיה המרכזית שעליה התבססה התשתית הראייתית הלכאורית בעניינו של העורר הייתה אמרתו של הסוכן, אשר תיאר את מעשיו של העורר בעת ביצוע עסקת הסם וזיהה אותו במסדר תמונות.

7.

בא-כוחו של העורר העלה טענות שונות שכוונו כנגד זיהויו של העורר על ידי הסוכן, ובהן טענות כנגד מסדר הזיהוי (שנערך ללא נוכחות סנגור, לא הוסרט וכלל תמונה ישנה של העורר). כן טען בא-כוחו של העורר כי בגרסה שמסר הסוכן צוין כי האדם השלישי שנכח בעסקת הסמים כונה על ידי חבריו בשם "עדאל" בעוד ששמו של העורר הוא "עדן".

8.

ביום 17.2.2013 קבע בית המשפט קמא קבע כי די בראיות שהוצגו בפניו לשם ביסוסה של תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ובהמשך לכך הורה על עריכתו של תסקיר מבחן. באשר למסדר הזיהוי, הוא קבע שהפגמים, ככל שנפלו בו, אינם פוסלים את קבילותו אלא משפיעים על משקלו בלבד. באשר לשיבוש בשם, בית המשפט קמא ציין כי מדובר בטעות מתקבלת על הדעת, בהתחשב בכך שלא הייתה היכרות מוקדמת בין הסוכן לבין העורר ושהגייתם של שני השמות דומה. בית המשפט קמא הוסיף וציין שהראיות המרכזיות הקשורות את העורר לעסקת הסמים נתמכות גם במספר ראיות נסיבתיות, בהתייחס למשל לקרבתו של העורר לאזור שבו התרחשו האירועים במועדים הרלבנטיים, ולכך שבניגוד לטענת העורר, שוררת בינו לבין הנאשם 1 היכרות שאיננה קלושה.

9.

בפנינו חזר העורר וטען כנגד התשתית הראייתית הלכאורית בעניינו. טענותיו העיקריות נגעו לשימוש בתמונה ישנה שלו במסדר הזיהוי; לאזכורו של השם "עאדל" על-ידי הסוכן (שם אשר לשיטתו נהגה באופן שונה בתכלית מן השם "עדן"); ולהימנעותו של הסוכן מלציין סימני זיהוי ממשיים של העורר (מלבד התייחסותו לתיאור כללי של גבר בדואי כבן 30 בעל מבנה גוף בריא ושיער שחר), ובכלל זה לצלקת בלחיו, שלטענת בא-כוחו היא בולטת ביותר. המדינה סמכה ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא וטענה, בעיקרו של דבר, כי טענותיו של העורר כנגד הראיות צריכות להיבחן במסגרת ההליך העיקרי. באת-כוח המדינה הוסיפה והצביעה על זיהויו של העורר על-ידי הסוכן במסגרת העימות שנערך ביניהם.

10.

לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שדין הערר להידחות. לצורך ההליך הנוכחי, די באמרתו של הסוכן, במסדר הזיהוי שנערך ובחיזוקים שנמצאו לאלה בראיות הנסיבתיות (ומבלי להיזקק לזיהויו של העורר במעמד העימות, שלו אכן אין לייחס משקל כפי שטען בא-כוחו של העורר) כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית לכך שהעורר הוא ה"אדם השלישי" שנכח בעסקת הסמים המתוארת באישום. הפגמים שעליהם הצביע בא-כוחו של העורר אינם שוללים את התשתית הראייתית ואף לא מכרסמים בה באופן משמעותי דיו, ככל שהדברים אמורים בהליך המעצר. אעיר כי ניתן היה להתרשם שבא-כוחו של העורר מעצים את המשקל שיש לייחס לטענות הנוגעות לפגמים לכאורה בזיהויו של העורר (עד כמה ההיגוי של השמות "עאדל" ו"עדן" הוא אכן שונה במידה ניכרת או באיזו מידה הצלקת על לחיו של העורר היא בולטת במיוחד ומאפיינת את הופעתו החיצונית). בשלב זה שבו נדונה התשתית הראייתית הלכאורית אין מקום להידרש לכך. זאת, כמובן, מבלי לגרוע מיכולתו של העורר להציג טענות אלה ואחרות במשפט עצמו.

11.

סוף דבר – הערר נדחה.