בש"פ 1434/00 שאול בן-חמו נ. מדינת ישראל

יום לאחר שחרורו מעונש מאסר, הסתבך העורר, על רקע התמכרותו לסמים, בעבירה של נסיון התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה, והחזקת מכשירי פריצה. משהואשם בעבירות אלה בבית-משפט השלום, הוא נעצר עד תום ההליכים, ועררו לבית-המשפט המחוזי נדחה.

שתי הערכאות סירבו לבקשתו של העורר לערוך תסקיר מעצר בעניינו, לצורך בחינת אפשרות החזקתו במוסד גמילה כחלופת-מעצר.

העבירות בהן הואשם העורר, כשלעצמן, אינן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, אלא שעל רקע עברו הפלילי, הרשעותיו הקודמות, ובעיקר התמכרותו לסמים, עולה חשש סביר כי ימשיך בפעילותו הפלילית אם ישוחרר ממעצרו.

ברם, פעילות פלילית זו לא תיפסק, אם לא ייגמל העורר מהתמכרותו לסמים. הן טובתו, והן טובת הציבור מחייבות בדיקת אפשרות לגמילתו.

נעניתי איפוא לבקשה, וביקשתי משירות-המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של העורר. למרבה הצער, התסקיר לא היה חיובי. עם זאת, נכתב בתסקיר, כי קיימת אפשרות לשילוב העורר בתכנית גמילה מסמים במסגרת בית-המעצר ניצן, בו הוא מוחזק, וכי השירות יהיה מוכן להעריך מצבו אם תהיה פנייה לכך מבית-המשפט.

הבנתי מסניגורו של העורר, כי העורר מעונין בגמילה, הגם שזו תיערך במסגרת מעצרו. אשר-על-כן, אני מפנה את העורר לשירות-המבחן, ומורה לשירות להעריך את מצבו, כדי לבחון אפשרות לשלבו בתכנית גמילה בבית-המעצר ניצן. מובן הוא, כי על שירות בתי-הסוהר לאפשר לשירות-המבחן לבצע את הבדיקות הדרושות.

בכפיפות לאמור לעיל, אני דוחה את הערר.