בש"פ 1435/07 מדינת ישראל נ. ג'בריל מרעי

לפניי בקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), וחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק.

העובדות הנטענות בכתב האישום הן כדלקמן: בתו של המשיב נשואה לבנו של המתלונן. בין המשיב למתלונן שרר סכסוך זמן מה בטרם המקרה. ביום 11.5.06 הגיע המשיב יחד עם אשתו לביתה של בתו השוכן בסמוך לבית המתלונן. המשיב, אשתו, בתו וחתנו ישבו בחצר. המתלונן, אשר לא ראה בעין יפה את ביקורו של המשיב בקרבת ביתו, הגיע ודרש בתקיפות שהמשיב ואשתו יעזבו, ואלה אכן עזבו את המקום. לטענת המדינה, בזמן זה גמלה בליבו של המשיב ההחלטה להרוג את המתלונן. המשיב חזר לביתו והצטייד ברובה ציד שהיה ברשותו. כעבור פחות משעה חזר המשיב אל המקום והחל לצעוק ולקלל את המתלונן ואשתו אשר ישבו בחצר ביתם. הוא נטל את הרובה, ירה לעבר המתלונן כדור אחד, ונמלט מהמקום. המתלונן נפגע מכדוריות שהתפזרו מתוך קליע רובה הציד, וסבל מפגיעות בעינו, בבטנו, ברגלו ובחזה. כתוצאה ממעשיו של המשיב איבד המתלונן את הראיה בעינו הימנית ונזקק לניתוח.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קמא נעתר לבקשת המדינה וקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב. בית המשפט קבע כי התנהגותו של המשיב מלמדת על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

ביום 27.6.06 התקיים דיון בערר שהגיש המשיב לבית משפט זה על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים. המשיב טען כי מעשיו נבעו מהגנה עצמית, וכי קיימת חלופת מעצר אשר לא נבחנה. לפיכך, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר בעניינו, אשר יבחן את חלופה המעצר המוצעת ואת אפשרות שחרורו של המשיב. בתסקיר שהוגש ציין שירות המבחן כי אין ביכולתו להעריך את מידת הסבירות להישנות התנהגות מסוכנת במצבים רגשיים הנתפשים בעיני המשיב כפוגעים בכבודו. בנוסף, עלה מהתסקיר חשש להסלמת הסכסוך אם המשיב ישוחרר למעצר בית. ביום 18.7.06 דחה בית המשפט את הערר שהגיש המשיב, בקובעו כי הראיות אינן תומכות בטענת המשיב כי היה מדובר בהגנה עצמית ובחינת התנהגותו באירוע מעידה על מסוכנות ברף גבוה ביותר. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי בחינת חומרתם של מעשי המשיב והמידע העולה מתסקיר שירות המבחן בעניינו, מלמדים כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות חלופת מעצר.

3.עתה, משחלפו תשעה חודשים מאז נעצר המשיב - תקופת המעצר הסטטוטורית - ומשפטו טרם בא על סיומו, מבקשת המדינה כי מעצרו יוארך ב-90 ימים נוספים.

בבקשתה, כמו גם בדיון בפניי, מנמקת המדינה את הצורך בהמשך מעצרו של המשיב בעיקר במסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, כפי שעולה מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו. לטענתה, מסוכנותו הקשה של המשיב נלמדת נוכח העדר פרופורציונאליות בין הפרובוקציה לתגובה האלימה של המשיב כנגד המתלונן. לפיכך, ולאור המעשים המיוחסים למשיב, קיים צורך להגן על הציבור מפניו באמצעות הותרתו במעצר. עוד נטען, כי העונש החמור הצפוי למשיב במידה ויורשע בעבירות המיוחסות אליו מעלה חשש מובנה להימלטות מהדין ומחייב את המשך מעצרו עד תום ההליכים. המדינה מציינת כי פרשת התביעה צפויה להסתיים בדיון שקבוע ליום 22.2.07.

בא-כוח המשיב, מנגד, ציין כי לא נשקפת סכנה מהמשיב שהינו אדם מבוגר ולכן אין צורך להשאירו במעצר. בא-כוח המשיב מציין כי אינו טוען לכרסום בראיות, אך סביר כי אין מדובר במקרה המצדיק את הארכת המעצר.

4.

דין הבקשה להתקבל.

עסקינן בהארכת מעצר ראשונה כתום תקופת המעצר הסטטוטורית. משפטו של המשיב מתנהל ודומה כי ניתן לקבוע כי הוא מצוי בשלב מתקדם, שכן פרשת התביעה אמורה היתה להסתיים היום, 22.2.07. יתרה מזאת, דומה כי ניתן אף יהיה לסיים את שמיעת ההוכחות בתוך תקופת ההארכה המתבקשת. כך באשר לשלב בו מצויה שמיעת התיק.

אשר לשיקול המסוכנות. כידוע, ככל שחולף הזמן כתום תקופת המעצר הסטטוטורית, הולכת נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם להלך חופשי לבין אינטרס ההגנה על שלום הציבור ובטחונו מפני מסוכנותו של הנאשם ומוסטת אל עבר הזכות לחירות. ויחד עם זאת, בכל מקרה ומקרה מתקיימת שקילה ובחינה פרטנית. במקרה שבפניי אני סבורה כי מסוכנותו של המשיב, כפי שהיא נלמדת מן העובדות הנטענות בכתב האישום ומתסקיר שירות המבחן, כמו גם החשש מהסלמה נוספת בסכסוך שעל רקעו, כך נטען, בוצעו העבירות, אינה מאפשרת לעת הזו בחינת שחרור לחלופת מעצר. לאלה מתווסף החשש – שלטעמי עודו עומד בעינו – מפני הימלטותו של המשיב מאימת הדין. לחשש זה תימוכין בהימלטותו של המשיב מן הזירה ומידיעתו את חומרת העונש הצפוי לו אם יורשע.

5.אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך ב-90 ימים נוספים, החל מיום 23.2.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 527/06, המתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם ביניהם.