בש"פ 1439/12 אלמו אסטזיאו נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם שני בע"פ 2847/11 ובע"פ 2956/11 (הנדונים במאוחד). בהחלטתו דחה כב' הרשם שני את בקשת המבקש להקדמת מועד הדיון, בקובעו כי מועד הדיון נקבע בהתאם לסדר הרגיל של שמיעת תיקים מסוג זה; בשים לב לעומס על היומן ולאורך תקופת המאסר; ובהתחשב בכך שאין בנימוקי הבקשה כדי להצביע על מאפיין ייחודי בהליך המצדיק את העדפת שמיעתו על-פני תיקים אחרים.

החלטתו האמורה של כב' הרשם שני ניתנה ביום 16.11.2011. בא-כוח המבקש פנה למזכירות בית-המשפט בניסיון להגיש ערעור על החלטת הרשם ביום 10.2.2012. ההליך נדחה מן המרשם עקב איחור בהגשתו. מכאן בקשת האורכה שלפניי שהוגשה לפי לשונה "מחמת הזהירות". המדינה מתנגדת לבקשה.

בדיקה במערכת הממוחשבת של בית-המשפט מעלה כי החלטת כב' הרשם שני נשלחה לבא-כוח המערער בדואר, אולם אין אישור בדבר מסירת דבר הדואר ליעדו ובדבר המועד בו הוא נמסר. על רקע זה, קיים קושי לקבוע מסמרות בסוגיית האיחור בהגשת ההליך, ככל שאירע. בנסיבות אלה ובשים לב למהותו הפלילית של ההליך, ניתנת אורכה - ולוּ מחמת הספק - להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל, בלא שיהיה בכך כדי להביע עמדה בדבר סיכויי ההליך לגופו.

המזכירות תקלוט לרישום את הערעור על החלטת הרשם, ותתייק החלטה זו בתיק כב' השופט שידון בערעור.