בש"פ 1444/08 מוסטפא אלנעאמי נ. מדינת ישראל

אשלגן-חנקתי הוא חומר ממנו ניתן לייצר חומר נפץ, ועל כן העברתו לרצועת עזה אסורה. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי תושב רהט, סייד גליוואת, קשר עם אחרים להעביר לרצועת עזה כמות גדולה של אשלגן-חנקתי במסווה של משלוח קמח. לקשר האמור הצטרף אחיו של העורר, עאטף אלנעאמי, שבחודש ינואר 2008 רכש את החומר האסור מחנות בבאר-שבע. בהמשך, רכש עאטף 8 טון קמח וכן שקים ריקים לאריזת קמח. נטען, כי בנוכחות העורר ארז עאטף ועובדים ששכר את האשלגן-החנקתי בשקי הקמח הריקים, ואמר לעורר כי הוא מתכוון להעבירם לרצועת עזה. העורר נתבקש על ידי אחיו לדאוג להעמסת השקים, ומכאן ואילך החלה, על פי השקפת המשיבה, תרומתו של העורר למעשה העבירה. נטען, כי הוא הזמין נהג, ובעזרתו הועמסו המשטחים עליהם היו מונחים שקי הקמח והאשלגן-החנקתי על משאית. ועוד נטען, כי העורר ושותפיו לקשר עמדו להעביר לרצועת עזה כ-6 טון של החומר האסור, שדי היה בהם כדי לייצר מאות קילוגרמים של חומר נפץ לשימוש בטילים שבידי ארגוני הטרור.

בגין העובדות האמורות יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לבצע עוון, קשירת קשר לבצע פשע, ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון להעביר לשטחי הרשות הפלסטינית ציוד דו-שימושי מפוקח וכן עשייתם של מעשים מטעים. סגן הנשיא המלומד של בית משפט קמא נעתר לבקשת המשיבה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטה זו עוסק הערר שבפני, והוא מופנה בעיקרו כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי להעדיף את המעצר על פני כל חלופה אחרת.

עיינתי בבקשה ובנספחיה, והאזנתי לטיעונו של עו"ד אלהוזייל, אולם לא מצאתי מקום או עילה לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אף אני סבור, בהסתמך על דברים שנרשמו מיפו של העורר עצמו, כי בידי המשיבה ראיות שדי בהן כדי למלא אחר דרישת סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. ובאשר לעילת המעצר - נדמה כי שוב אין ספק שגם אם חלקו של העורר בפרשה מצומצם מזה של אחיו, עדיין מדובר במעשים המעידים על הסכנה המופלגת הגלומה בו אם יינתן לו להתהלך חופשי. מקרה מסוג זה אינו מתאים לחלופת מעצר, ומכאן דעתי שהתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, היתה בלתי נמנעת.

הערר נדחה.