בש"פ 1446/12 מדינת ישראל נ. יוסף אלחמידי

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת 33821-01-12 מיום 16.2.2012 (כבוד השופט נ' אבו טהה ), לפיה שוחרר המשיב ממעצר בתנאים מגבילים.

נגד המשיב ואדם נוסף (להלן: אח המשיב או ק' ) הוגש כתב אישום, המייחס למשיב עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ועבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 3.1.2012 בשעות הערב יצאו המשיב ואחיו מבית המשיב שבישוב רהט, נכנסו לרכבו ולאחר נסיעה קצרה עצרו השניים את הרכב. ק' ניגש לחלקו האחורי של הרכב, הוציא שק גדול ובו 24.632 ק"ג של סם מסוכן מסוג חשיש, המחולק ל-249 אריזות, נשא את השק והניחו בשטח אדמה הסמוך לחומת בית מגורים. אז, חזר ק' אל הרכב בו המתין כל אותה העת המשיב, והשניים נסעו מהמקום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 25.1.2012 קבע בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיב ואחיו, ואף קמה עילת מעצר סטאטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. בהחלטתו זו אף הורה בית המשפט על הגשת תסקיר שירות מבחן.

לאחר שהוגש תסקיר בעניינו של המשיב כאמור לעיל, ביום 16.2.2012 הורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים המשפטיים של אחיו של המשיב. באשר למשיב, נקבע כי נוכח המלצת שירות המבחן, גילו הצעיר, עברו הפלילי הנקי, אופי הראיות שעומדות כנגדו, שהינן ראיות נסיבתיות, וטיב החלופה שהוצעה ונבחנה, הוא ישוחרר ממעצר בתנאים מגבילים. לפיהם – המשיב ישהה במעצר בית מלא, בביתו ובפיקוחו אחיו ואח נוסף; הפקדה כספית בסך 10,000 ש"ח; חתימת ערבות עצמית על סך 20,000 ש"ח; ערבות עצמית של כל אחד מהערבים על סך 30,000 ש"ח. כן, ניתן בעניינו צו פיקוח של שירות המבחן לתקופה של שישה חודשים.

מכאן הערר שלפניי, במסגרתו טוענת העוררת כי שגה בית המשפט המחוזי מששחרר את המשיב לחלופת מעצר, מאחר שלא מתקיימות בעניינו אותן הנסיבות החריגות אשר בגינן ישוחרר לחלופה נאשם בעבירות סמים חמורות. לטענתה, גילו של המשיב, ועברו הפלילי הנקי אינם ממלאים אחר דרישה זו. עוד טוענת העוררת, כי חומר הראיות העומד כנגד המשיב אינו מלמד על מעורבות מצומצמת בביצוע העבירות, כי אם על ביצוע מובהק בצוותא. כמו כן, טוענת העוררת כנגד חלופת המעצר המוצעת, אשר לטענתה מצויה באותה שכונה בה מתגורר המשיב, ואשר ממנה הוא יצא לביצוע העבירה.

מנגד, טוען המשיב כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, על אף טענת העוררת כי מדובר בכמות המעידה על סחר, הרי שכתב האישום מייחס לו עבירה של החזקה בלבד, וכי בית המשפט המחוזי בהחלטתו קבע כי הראיות העומדות לחובתו, הינן ראיות נסיבתיות בלבד. כמו כן טוען המשיב, כי נוכח גילו הצעיר, עברו הנקי והחלופה המוצעת, הרי שיש ליתן בו אמון ולדחות את הערר.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות.

אכן, העבירות המיוחסות למשיב הינן חמורות, כמו גם כמות הסם הגדולה אשר לכאורה הייתה מעורבת בהן. אולם, בית המשפט המחוזי שמע את טענות הצדדים, בחן היטב את חומר הראיות, את החלופה המוצעת ואת המלצת שירות המבחן בעניינו, ונוכח כל אלו קבע, כי יש בחלופה זו יחד עם מכלול התנאים המגבילים שנקבעו, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

אני סבור כי לאור מכלול שיקולים אלו, ונוכח גילו הצעיר של המשיב ועברו הפלילי הנקי, החלטתו זו של בית המשפט המחוזי הינה סבירה ואיני מוצא מקום להתערב בה.

אשר על כן, הערר נדחה. המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בכפוף לתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.