בש"פ 1447/10 עלי יאסין נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 17.2.10 בתיק מ"ת 294-02-10, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים.

רקע

ב.

כנגד העורר, יליד 1983, וכנגד אדם נוסף הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של נשיאת נשק וחבלה בכוונה מחמירה. כמתואר בכתב האישום, על רקע סכסוך בין משפחת העורר למשפחת אבו רומי בטמרה, נשא העורר נשק שלא כדין וירה, בצוותא עם אחרים, לעבר בני משפחת אבו רומי בכוונה לגרום להם נכות, מום או חבלה חמורה. כתוצאה מהירי, נפצעו מספר אנשים. עם כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים; זו התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי. לאחר סקירת הראיות המרכזיות, קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה. נאמר, כי מהראיות ומהאישומים עולה מסוכנותו העורר לציבור בכללותו, ולבני משפחת אבו רומי בפרט; כן עולה חשש לשיבוש מהלכי משפט, ולהימלטות מאימת הדין. לעניין חלופת מעצר צוין, כי לעורר עבר פלילי שאינו מכביד, אך עם זאת העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען מעידות על מסוכנות ותעוזה רבה, זלזול בחיי אדם וזלזול בחוק. נאמר, כי נוכח האמור אין מקום לשקול חלופת מעצר, ועל כן לא הוזמן תסקיר מעצר. לבסוף צוין, כי ניתן יהיה לשקול שוב את המעצר, לאחר שיעידו עדי התביעה 28-18 (המתלוננים) ולאחר שיירגעו הרוחות בטמרה, ואולי תיכרת סולחה בין המשפחות.

הערר והדיון

א.

בערר עותר העורר לשחרורו לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מחוץ לטמרה. נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו כי יש ראיות לכאורה בעניינו של העורר, להבדיל מעניינו של הנאשם השני בפרשה, וכי למצער היה עליו לקבוע שמדובר בראיות חלשות. נטען, כי מבחינת הראיות עולה, כי אין בנמצא עד המאשר את נוכחותו של העורר בארוע הירי או קושר אותו לירי, מלבד עד אחד – מוחמד אבו רומי – שעדותו בעייתית, כנטען, בין השאר שכן אחיו ובן אחיו עצורים בגין רצח בנו של הנאשם בפרשה. לעניין מסוכנותו של העורר, הוזכר כי מדובר באדם נורמטיבי עם עבר פלילי מועט בבניה בלתי חוקית. נטען, כי המסוכנות קשורה לסכסוך המשפחות, ועל כן חלופת מעצר רחוקה יכולה להפיגה.

ב.

בדיון טען בא כוח העורר שיש לערוך הבחנה בין העורר לנאשם הנוסף, מוחמד יאסין, שמעורבותו באירוע היתה גדולה יותר. הודגש, כי העדות המרכזית כנגד העורר – זו של מוחמד אבו רומי – רעועה, ואינה מתיישבת עם יתר הראיות בתיק, מה גם שמדובר בבן המשפחה היריבה, כאמור. הודגש, כי מדובר בצעיר בעל משפחה, ללא עבר פלילי רלבנטי, וכי נעשה ניסיון לסולחה בין המשפחות. באת כוח המשיבה הדגישה שלעדותו המפלילה של אחמד אבו רומי מתווספים שקריו של העורר והפרכת האליבי שהוצג על ידו. עוד צוין, כי נתפס במקום תרמיל בקוטר המתאים לרובה ממנו ירה לכאורה. הוסף, כי בית המשפט הותיר פתח להגשת בקשה לעיון חוזר, כנזכר מעלה.

הכרעה

ה.

עיינתי בראיות. מוחמד אבו רומי מתאר בהודעתו מיום 13.1.10 את האירוע ואת מעורבותו של העורר: "היה בחור ששמו עלי אחמד יאסין (העורר – א"ר) היה לו נשק ארוך. אני ראיתי, הנשק היה בולט מהיד שלו לא כמו אקדחים וראיתי את עלי שפעמיים הוא יורה בנשק אוטומטי הארוך לכיוון שלנו איפה שהיינו עומדים..." הוא מציין כי לא היה חושך מוחלט, וכי ראה את פניהם של היורים: "אני מכיר אותם גם לפי הפנים שלהם וגם לפי הקולות שלהם". בהודעתו מ- 24.1.10 חוזר מוחמד אבו רומי ואומר שהעורר היה ליד מוחמד חמיד יאסין (הנאשם האחר) "עם רובה גדול... וזה עלי שהחזיק את הרובה הארוך ירה ממש הרבה גם באויר". לזאת מצטרפים גם אמירת אי האמת של העורר. למשל, העורר טען שלן אצל אמו בלילה (הודעתו מ- 21.1.10) ואילו אמו אבתסאם (הודעתה מ- 22.1.10) מפריכה זאת, והוא הדין להודעת אשתו גדיר מ- 22.1.10. בחקירתו ב- 27.1.10 לא ידע העורר להסביר סתירה זו, וגם סתירה בנושא מספר הטלפון הנייד שלו. העורר גם לא נדרש לכך בגדרי הערר. זאת ועוד, על פי דו"ח פעולה משטרתי מיום 13.1.10 נמצאו בשטח אף תרמיל בקוטר

5.56 מ"מ , דבר העולה לכאורה בקנה אחד עם

הודעת מוחמד אבו רומי באשר לנשק ארוך. העורר העלה תמיהות ביחס לעדות מוחמד אבו רומי; ואכן, ברי כי מדובר בבן המשפחה היריבה, בעל אינטרס. ואולם אין בכך כדי להחליש את עיקר הראיות לכאורה כשלעצמן, וכמובן ייחקר העד על כך ככל שינוהלו הוכחות. כידוע, הליך המעצר אינו המועד לבחינת מהימנות ( בש"פ 104101/08

בועראר נ' מדינת ישראל ( לא פורסם)) , ויש להידרש לפרמטרים שבהלכת זאדה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל

פ"ד נ(2) 133 ). אין ניתן איפוא לטעון כי בית המשפט שפט את העורר לשבט בגלל הנאשם השני. עיינתי גם בעדויות העדים האחרים, אך אין הם מפריכים לכאורה את עדותו הפוזיטיבית של מוחמד אבו רומי.

ו.

ברי כי לפנינו רמת מסוכנות גבוהה – ירי לעבר אנשים, שעלול מטבע הדברים להסתיים בכי רע; זאת, אף שלעורר עבר בלתי מכביד. שקלתי אם הגיעה עת להזמנת תסקיר מעצר, כדי שתהא לבית המשפט תמונה כוללת, אך הגעתי לכלל דעה כי טרם בשלה לכך העת בנסיבות. ברוח דבריו של בית המשפט המחוזי, נראה לי כי במיוחד לאחר עדות העד מס' 19, מוחמד אבו רומי, ועל פי ההערכה לאותה עת (וכמובן אם תהא סולחה, הנה מה טוב ומה נעים), תוכל להיות מוגשת בקשה לעיון חוזר ולתסקיר, אף שאיני נוטע מסמרות כלשהם. ברי כי אם תאושר באותה עת חלופה, תלווה במעצר בית מלא, בפיקוח בכל עת, איזוק אלקטרוני, ערבויות והפקדות גבוהות, הפקדת דרכון, עיכוב יציאה ורשות למשטרה לבדוק התקיימותם של תנאי חלופה.

ז.

בנתון לכך איני נעתר לערר.