בש"פ 1448/11 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר, קטין יליד 30.12.1993, עומד לדין באשמת ביצוע שוד בנסיבות מחמירות. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז נטען, כי בתאריך 25.12.2010, בשעת לילה מאוחרת, הגיע העורר, שהיה מלווה בקטין נוסף ואחרים, לדירה בלוד בהם התגוררו פליטים מאריתריאה. החבורה היתה מצוידת באקדחים, עמם איימו חבריה על קורבנותיהם, ובדרך זו הצליחו לגנוב סכום ניכר של כסף, מחשב נייד וטלפונים ניידים.

עם הגשתו של כתב-האישום בקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ובמהלך הדיון באותה בקשה הצהיר הסנגור כי הוא אינו חולק על כך שבידי המשיבה תשתית של ראיות לכאורה. בעקבות כך בחן בית המשפט את האפשרות לשחרר את העורר למעצר בית, אולם נוכח האמור בתסקיריו של שרות המבחן נקבע כי בחלופות שהוצעו אין כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.

נגד אותה החלטה מופנה הערר, ואקדים ואומר כי לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט קמא. לעורר יוחסה עבירה לא פשוטה כלל ועיקר, שבוצעה תוך שימוש בנשק. התנהגות זו מעידה על מבצעה כי גלום בו פוטנציאל של מסוכנות, ולפיכך, ועל אף שהוא קטין, יש להקפיד בבחינתה של חלופת המעצר המוצעת, כדי לוודא שהיא גם ראויה. כך עשה בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי כי שגה בתוצאה אליה הגיע. עם זאת, פתוחה בפני העורר הדרך לשוב ולפנות לערכאה קמא ולהציע לה חלופה אחרת, ומותר להניח שככל שתימצא ראויה, ייעשה בה שימוש.

הערר נדחה.