בש"פ 1449/12 חיים גבריאלי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט צ' קפאח , מ"ת 8213-12-11) מיום 19.1.2012, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר לביצוע עוון (שיבוש מהלכי משפט), ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה ושיבוש מהלכי משפט. על פי עובדות כתב האישום, על רקע סכסוך אזרחי למול עיריית תל אביב-יפו, קשר העורר קשר עם שני אחרים, במהלך חודש יוני 2011, על פיו יפצעו את מנהל אגף הנכסים בעיריה, מר אלי לוי, וזאת כדי שלא יוכל למסור עדות בהליך האזרחי. בתמורה התחייב העורר לשלם לכל אחד מהשניים 20,000 ש"ח. בהמשך, לקח העורר חלק פעיל בהדרכת השניים באשר לאופן ביצוע העבירה ומועדה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו, וזו התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי. בהחלטתו, עמד בית המשפט בפירוט על הראיות לכאורה הקיימות בתיק. ראיות אלו מבוססות על שני נדבכים מרכזיים – הודעותיו של סוכן משטרתי (הוא אחד מהשניים עימם נקשר הקשר לביצוע העבירה), והקלטות של שיחות העורר עם שני הקושרים הנוספים. בית המשפט קבע כי ראיות אלו מקימות חזקת מסוכנות. במסגרת זאת, דחה בית המשפט את הטענה כי אף אם ישנה מסוכנות לכאורית מהעורר, הרי שהיא נקודתית ואינה קיימת עוד משנגמר ההליך האזרחי. לצד זאת, עמד בפני בית המשפט אף תסקיר המבחן השלילי בעניינו של העורר. בנוסף, עמד בית המשפט על מצבו הבריאותי של העורר, וקבע כי אין בו כדי להביא לדחיית הבקשה למעצר עד לתום ההליכים. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתקיימים כנגדו.

מכאן הערר שלפניי. במסגרתו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי נשקפת ממנו מסוכנות שאינה ניתנת לאיון על ידי חלופת מעצר. להודעת הערר שלושה ראשים. ראשית, טוען העורר כי שגה בית המשפט בהתעלמו מכך שהסוכן המשטרתי פעל במקרה זה כסוכן מדיח, ובלעדיו כלל לא הייתה מתקיימת העבירה. שנית, טוען העורר כי נפלו פגמים בתסקיר שירות המבחן בעניינו, אשר הובילו לאי בחינתה של חלופת מעצר ראויה. לבסוף, טוען העורר כי לא ניתן משקל מספק למצבו הבריאותי ולגילו. על טענות אלו חזר בא כוח העורר בדיון לפניי, תוך שהוא מקבל את קיומה של עילת מעצר, וממקד את עיקר טענותיו לעניין אי בחינתה המספקת של חלופת מעצר.

במענה, סומכת המשיבה את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. במסגרת זאת, דוחה המשיבה את הטענות בדבר היות הסוכן המשטרתי סוכן מדיח, וטוענת כי מחומר הראיות ניתן ללמוד שהעורר היה יוזם הקשר. לצד זאת, עמדה המשיבה בהרחבה על מסוכנותו של העורר, הנלמדת בין היתר מניסיונותיו לכאורה לשבש מהלכי משפט בהליך אזרחי בעניינו.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי ושמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

כאמור, אין מחלוקת של ממש בין הצדדים באשר להתקיימותה של עילת מעצר. עילת מעצר זו נסמכת על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמעשים המיוחסים לעורר, אשר פעל, על פי המיוחס לו, לשיבוש הליכי משפט, ולגרימת חבלה בנסיבות מחמירות. למעלה מן הצורך, לאחר עיון בחומר הראיות שהוגש על ידי המשיבה, מצאתי אף אני כי די בראיות אלו כדי להקים עילת מעצר עד תום ההליכים בעניינו של העורר. בהקשר זה יצוין כי טענותיו של העורר כנגד התנהלות החקירה בעניינו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, מקומן במסגרת ניהול ההליך המרכזי ואין בהן די כדי לערער על התשתית הראייתית הלכאורית כנגדו. עוד יצוין כי מסוכנות העורר משמעותית במיוחד בשלב זה של ההליך, טרם העדת הסוכן המשטרתי, הוא העד המרכזי בהליך.

באשר לחלופת מעצר, השתכנעתי כי לעת הזאת אין בנמצא חלופת מעצר המאיינת את המסוכנות הנשקפת מן העורר. עיקר טענותיו של העורר נוגעות למצבו הבריאותי שאינו מהמשופרים. בהקשר זה, אני מסכים לקביעתו של בית המשפט המחוזי כי העורר יזכה לטיפול הרפואי לו הוא נזקק במסגרת המעצר. יצוין כי די בעצם המסוכנות הנשקפת מן העורר, בשלב זה של ההליך, בכדי להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. מכל מקום, עיינתי בתסקיר המבחן שעמד לפני בית המשפט המחוזי, ואף לדידי מדובר בתסקיר שלילי, שלכל הפחות אין בו פגם גלוי על פניו. כמו כן, מצאתי כי אין ממש בטענת העורר כי לא נבחנה חלופת מעצר בעניינו. חלופה זו נבחנה על ידי שירות המבחן, תוך שהוא עומד בהרחבה על מאפייני המפקחים המוצעים, ועל הבעייתיות שבחלופה המוצעת.

נוכח כל האמור, דין הערר להידחות. ברי כי אין בכך כדי לקבוע כל קביעה באשר לאפשרות כי בשלבים מתקדמים יותר של ניהול ההליך המרכזי תפחת המסוכנות הנשקפת מן העורר. זאת, בפרט לאחר שהסוכן המשטרתי ימסור את עדותו בבית המשפט.

סוף דבר, הערר נדחה.