בש"פ 1450/00 אלברט פלידווסר נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-משפט השלום בחיפה בעבירה של תקיפה חבלנית של בן-זוג. על-פי כתב-האישום, היכה העורר את אשתו (להלן: המתלוננת), כשהוא אוחז סכין בידיו, ודלק אחריה כאשר נמלטה מפניו. המתלוננת נכנסה לרכבו של אחד, מוחמד דיאב (להלן: דיאב), אשר חנה במקום, ודיאב, אשר ישב במכוניתו, הציע לה את עזרתו. או אז איים העורר על המתלוננת כי יהרוג אותה, והפנה איומים גם כלפי דיאב.

לבקשת המדינה, נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים, לאחר שבית-המשפט מצא, כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות נגדו, וכי לנוכח עברו הפלילי, שעניינו עבירות אלימות כלפי אשתו, לא ניתן לקבוע לו חלופת-מעצר.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערר שהגיש העורר, ובהחלטה שניתנה מפי השופט סלים ג'ובראן, נכתבו הדברים הבאים:

העורר הוכיח בהתנהגותו, כי אין לתת בו אמון ואין בית המשפט יכול לסמוך עליו. בטרם יבשה הדיו מעל גזר הדין שניתן נגד העורר בתאריך 3.3.99, בגין עבירת איומים נגד המתלוננת, ולפיו נגזר עליו עונש של 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, העורר מעל באימון שניתן בו ע"י בית המשפט ושוב חזר לנהוג בדרך האלימות כלפי המתלוננת.

מכאן הערר שבפניי, בגדרו חוזר העורר ומבקש, לנוכח גילו ומצב בריאותו, לשחררו מהמעצר בתנאים מגבילים.

לא אוכל להיעתר לבקשה. חלופת-מעצר, המותנית ברצונו הטוב של העורר, לא תוכל להסיר את החשש פן ימשיך לפגוע במתלוננת, אם ישוחרר ממעצרו.

הערר נדחה.