החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 1450/11 דוד טוויג נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · תנאי מעצר בית ובקשה להקלה בתנאי מעצרערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה להקלה בתנאי מעצר הבית

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העורר ביקש להקל בתנאי מעצר הבית שלו, בטענה שחלף זמן רב מאז הגשת כתב האישום ולא החל ברור לגופו. בית המשפט דחה את הערר, מכיוון שהעבירות המיוחסות מצביעות על סכנה ממשית, והעיכובים נבעו בחלקם מהסנגור ומשביתה. לא נמצא פגם בהחלטת הערכאה הדיונית.

העובדות

לעורר יוחסו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק, הדחה בחקירה ושימוש במסמך מזויף, בגין אירוע ירי במחצית 2005. הוא שוחרר למעצר בית בחודש יוני ואושר לו לצאת לעבודה. לאחר זמן ביקש להקל בתנאי מעצרו, והבקשה נדחתה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להקל בתנאי מעצרו של העורר לאור חלוף הזמן מהגשת כתב האישום ואי תחילת ברור כתב האישום לגופו?

הלכות

  1. 1

    חלוף הזמן מאז הגשת כתב האישום והעדר התחלת ברור לגופו אינם מצדיקים כשלעצמם הקלה בתנאי המעצר כאשר העבירות המיוחסות מצביעות על סכנה ממשית הנשקפת מהנאשם

    ״העבירות המיוחסות לעורר, ככל שתוכחנה, מצביעות על סכנה של ממש הנשקפת ממנו״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    העיכובים בהליך נבעו בחלקם משביתת פרקליטי המדינה ומדחיות שביקש הסנגור, ולכן אינם מצדיקים הקלה

    ״אולם לכך תרמו שניים – מועדים שבוטלו עקב שביתתם של פרקליטי המדינה, ודחיות שביקש הסנגור״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מעצר בית
  • ערר
  • כתב אישום
  • דחיות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

1450/11

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

העורר:

דוד טוויג

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי

מרכז מיום 27.1.2011 ב-מ"ת 45560-03-10 שניתנה על ידי כבוד השופטת מיכל

ברנט

תאריך הישיבה:

כ"ה באדר א'

התשע"א (1.3.2011)

בשם העורר:

עו"ד גיא פרידמן

בשם המשיבה:

עו"ד מרב עמר כהן

החלטה

בכתב-אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז נטען, כי באחד מימיו של חודש יולי 2005, בשעת לילה מאוחרת, תקף המערער בכפר סבא גבר ואשה, ואף ירה לעברם מספר יריות מאקדח. כתוצאה מכך נפצע הגבר בירך ובשוק, ואחת מאצבעותיו נשברה. בגין מעשים אלה יוחסו לעורר עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק, הדחה בחקירה ושימוש במסמך מזויף.

בחודש יוני שוחרר העורר למעצר בית, ובהמשך נקבע כי הוא יהיה רשאי לצאת לעבודה. לאחר זמן שב העורר וביקש להקל בתנאי מעצרו, ומשבקשה זו נדחתה, הוגש הערר שבפני. העורר סבור כי הזמן הרב שחלף מאז הגשתו של כתב-האישום, והעובדה שעד כה טרם התחיל ברור כתב האישום לגופו, מצדיקים את ההקלה האמורה.

אין בידי להיעתר לערר זה. העבירות המיוחסות לעורר, ככל שתוכחנה, מצביעות על סכנה של ממש הנשקפת ממנו. אכן, ההליכים בעניינו אינם מתנהלים בקצב ראוי, אולם לכך תרמו שניים – מועדים שבוטלו עקב שביתתם של פרקליטי המדינה, ודחיות שביקש הסנגור שעד כה טרם השיב בשם שולחו לעובדותיו של כתב-האישום.

בנסיבות אלו לא מצאתי פגם או שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.

ניתנה היום, כ"ה באדר א' התשע"א (1.3.2011).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1חלוף הזמן מאז הגשת כתב האישום והעדר התחלת ברור לגופו אינם מצדיקים כשלעצמם הקלה בתנאי המעצר כאשר העבירות המיוחסות מצביעות על סכנה ממשית הנשקפת מהנאשם
  2. 2העיכובים בהליך נבעו בחלקם משביתת פרקליטי המדינה ומדחיות שביקש הסנגור, ולכן אינם מצדיקים הקלה