בש"פ 1454/98 שי אלביליה נ. מדינת ישראל

נושא של חילוט פיקדון וערבות בא אך לעתים נדירות לפני בית-משפט זה. מי שעוסקים יום-יום בנושא הם בתי-משפט קמא, וביחוד אמורים הדברים בבית-משפט השלום. הם יודעים את שראוי, ואת שאינו ראוי והניסיון הוא אבי החוכמה. ולא אמרתי דברים שאמרתי, אלא כדי לנסות ולהצדיק את התערבותי בהחלטות בתי-משפט קמא.

אכן דומה עלי, כי בנסיבות המיוחדות של העניין קשתה היד על העורר ועל הוריו שהם אנשים חסרי כל. לא יחלוק איש על הצורך להרתיע את היחיד ואת הרבים; ויידעו הכל שיש שכר ויש עונש, שכר למיטיבים ועונש למרעים. אולם בהתחשב בנסיבות המיוחדות של העניין, סבורני שראוי להקל במעט על העורר והוריו. ההורים, כל אחד מהם, חתמו על ערבות צד שלישי, ואולם לאמיתם של דברים אין הם צד שלישי, שהרי כיסם הוא כיס העורר וכיס העורר הוא כיסם. כל הערבויות כולן, כל הפיקדונות כולם, כל החילוטים כולם, כולם יוצאים מכיס אחד, ודומה כי בנסיבות אלו ראוי להקל במעט עם העורר - שהוא הוריו, ועם ההורים - שהם העורר.

עורכת-דין מור-אל הסכימה בשם המדינה, ברוב הגינותה, כי העורר יוסיף ויפקיד 2,000 ש"ח על 3,000 הש"ח שהפקיד על-פי החלטתו של כבוד השופט מצא מיום 20 בינואר 1998, וכי בהפקדה זו יסתיים פרק ההפקדה במזומן. ואולם עורכת-דין מור-אל מוסיפה ועומדת על חילוט 2,500 ש"ח מן העורר ומכל אחד מהוריו, דהיינו, המדינה עומדת על חילוט 7,500 ש"ח מהעורר ומהוריו. ואולם לעורר ולהוריו אין אותם 7,500 ש"ח. אם נדרשים אנו לראיה, תימצא לנו הראיה בכך שהעורר יושב עתה בתא העצורים ולא ליד אימו באולם בית-המשפט. ואם הוחלט - ואכן הוחלט - שיש ליתן לעורר הזדמנות נוספת לקיים את תנאי השיחרור שהושתו עליו, קשה להלום שאי-תשלום במזומן יחזיק את העורר בבית-האסורים.

ברוח החלטתו של השופט מצא אוסיף אני ואחליט, כי ראוי שנספק עצמנו זו הפעם בחילוט 2,500 ש"ח תחת 7,500 הש"ח שהעורר והוריו חייבים בתשלומם עתה.

אני מורה איפוא כי בנוסף לתשלום 2,000 ש"ח כפיקדון במזומן, ובנוסף לתנאים האחרים שהושתו על העורר, שומה על העורר ועל הוריו לשלם 2,500 ש"ח נוספים כחילוט ערבות, והעורר יוכל להשתחרר ממעצרו. סכום זה של 2,500 ש"ח ייגבה, כמקובל, בהליכים אזרחיים, וממילא לא יהא תשלומו תנאי מוקדם לשיחרורו של העורר ממעצר.

יידע העורר ויידעו הוריו, כי חסד עשה בית-המשפט עם העורר בשחררו אותו מלכתחילה בערבות, ועל חסד זה נוספו תנאים מקלים גם בהחלטתו של השופט מצא וגם בהחלטה דהיום. הגיעה עת שהעורר יידע כי תמו חסדים, וכי מעתה ינהגו עימו בחומר הדין. פירוש הדברים הוא, שאם יעבור העורר על תנאי שיחרורו בערובה לא יהא מנוס ממעצרו שוב, זו הפעם עד לסיום ההליכים.

היום, י"א באדר תשנ"ח (9.3.98)

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

98014540. G01