בש"פ 1464/04 בנימין דוידוב (יזרייב) נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ח' סלוטקי) מיום 01.02.04 בב"ש 20120/04, לפיה התקבל באופן חלקי ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת ד' בית-אור) לעצור את העורר עד לקבלת תסקיר מבחן בעניינו.

כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום בבאר שבע כתב אישום המייחס לו עבירות של הדחת קטין לסמים מסוכנים לפי סעיף 21(א)(1) לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה) והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודה.

על-פי עובדות כתב האישום, העורר ביום 06.01.04 בסמוך לשעה 22:20 ברחבת הרב עוזיאל בבאר שבע, ביצע מעשה של הדחת קטין לסמים מסוכנים בכך שהעביר לו סמים מסוג קאנבוס במשקל של 1.1074 גרם, תמורת סכום כסף שאינו ידוע לתביעה. בסמוך למועד הנ"ל החזיק העורר את הסם האמור לעיל, שלא לצריכתו העצמית וללא היתר כדין.

בא-כוח העורר טען בפניי כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. לטענתו, בחינתן של הראיות בתיק נשוא הערר מראה כי אין בהן כדי להוות פוטנציאל להרשעתו של העורר. אי לכך, ביקש בא-כוח העורר לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהורות על ביטולם של אותם תנאים מגבילים שהוטלו על העורר.

באת-כוח המדינה, ביקשה לדחות את הערר. לטענתה, בתיק זה קיימת תשתית ראייתית מספקת בשלב זה של מעצר עד תום ההליכים אשר יכולה להביא להרשעת העורר בסיום ההליך. אי לכך ולאור הרשעתו הקודמת של העורר בעבירה של סחר בסמים, לא ניתן להסכים לשחרורו ללא תנאים מגבילים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה כנגד העורר ועל כן דין הערר להידחות.

בעניינו של העורר, בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות שבתיק ועל אף שהיה ער לסתירות ותמיהות מסוימות העולות מחומר הראיות, בכל זאת סבר שיש בתיק ראיות אשר קושרות אותו לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לאור עובדה זאת ובהתחשב בכך כי קיימת חזקת המסוכנות בעבירה בגינה הועמד לדין (ראו סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996) קבע כי קמה עילת מעצר נגד העורר.

בית המשפט המחוזי שקל את טיב הראיות ואת עוצמתן ובהתאם לכך החליט לשחרר את העורר למעצר בית מלא. לדידי, לא מצאתי הצדקה כי יש עילה להתערב בקביעתו לעניין זה ולהורות על שינוי תנאי חלופת המעצר.

סוף דבר, החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

הערר נדחה.