בש"פ 1466/13 מדינת ישראל נ. אהרון חיזגיאייב

1.

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לתקופה של 90 ימים נוספים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

2.

נגד המשיב הוגש ביום 6.6.2012 כתב אישום לבית משפט השלום בחדרה, שבו מיוחסת לו עבירה של ניסיון שוד לפי סעיף 403 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). על פי המתואר בכתב האישום, המשיב ניסה לשדוד את תיקה של עוברת אורח קשישה באמצעות משיכתו בחוזקה, תוך שהוא דוחף אותה, מכה אותה באגרופיו בבית החזה ותופס בצווארה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען מקימות חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. כן נטען כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהדין, הואיל ואין לו כתובת מגורים קבועה.

4.

הדיון במעצרו של המשיב התקיים ביום 19.6.2012, לאחר שנדחה פעמיים לבקשת בא-כוחו. במעמד הדיון הסכים בא-כוחו של המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, אולם ביקש להפנות את המשיב לבדיקה פסיכיאטרית. בית משפט קמא נעתר לבקשתו, והדיון נדחה לשם השלמת ההליך האבחוני. ביום 23.7.2012 התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המשיב, אשר ממנה עלה כי איננו חולה נפש במובן המשפטי, אם כי קרוב לוודאי שהוא היה תחת השפעת סמים בעת ביצוע העבירה. בדיון שהתקיים ביום 24.7.2012 ביקש בא-כוח המשיב להפנות את המשיב לשירות המבחן על מנת לבחון את האפשרות לשלבו בקהילה טיפולית. המדינה התנגדה לבקשה. בית משפט קמא דחה את הבקשה, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה הוטעם כי בא-כוח המשיב לא הציע חלופה קונקרטית שאותה יכול היה שירות המבחן לבדוק; כי אין אינדיקציה לכך שהמשיב עצמו מעוניין לשתף פעולה עם הליך טיפולי; וכי מכל מקום, הליכי גמילה אינם יכולים לשמש כחלופת מעצר אלא במקרים חריגים, אשר לא נטען כי המשיב נכנס בגדרם.

5.

כתב האישום הוקרא למשיב באופן פורמאלי ביום 19.6.2012, ופעם נוספת ביום 11.7.2012. המועד למתן תשובה לכתב האישום נדחה ליום 29.10.2012 לבקשת בא-כוחו של המשיב, אשר ביקש להמתין להשלמת חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו. בדיון שהתקיים באותו מועד המשיב כפר בכל עובדות כתב האישום.

6.

פרשת התביעה החלה ביום 12.11.2012, לאחר ביטולה של ישיבת הוכחות אחת לבקשת המדינה. במהלך חודש נובמבר 2012 קוימו שתי ישיבות הוכחות, שבהן נשמעו עדים מטעם המדינה. ישיבת הוכחות נוספת שנקבעה ליום 24.12.2012 נדחתה, לאחר שהמדינה הודיעה במעמד הדיון כי לא עלה בידה לאתר את עד התביעה מספר 6 (המתגורר בעזה).

7.

הישיבה שנקבעה ליום 21.1.2013 נדחתה גם היא, זו הפעם לבקשת בא-כוח המשיב, אשר הודיע במעמד הדיון כי יש ברשותו חוות דעת פסיכיאטרית שאותה הוא מבקש להציג בפני בית המשפט, ולפיה המשיב לא היה אחראי על מעשיו בזמן ביצוע המעשה המיוחס לו בכתב האישום. בא-כוח המשיב הוסיף וטען שנודע לו זה לא מכבר על קיומו של תיק פלילי נוסף כנגד המשיב, שהוא מבקש לשקול את צירופו להליך הנוכחי. ישיבת ההוכחות הנוספת שנקבעה חלף מועד זה לא התקיימה, לאחר שבא-כוח המדינה לא התייצב לדיון, בשל תקלה שנפלה ביומנו. מועד הוכחות נוסף קבוע לדיון ביום 4.3.2012.

8.

המדינה טוענת כי הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים היא מתחייבת לנוכח מסוכנותו, אשר נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לו ומתעצמת נוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל חמש הרשעות בגין עבירות אלימות ורכוש. המדינה ציינה כי היא ערה לעיכובים שנפלו בניהול משפטו של המשיב, אך הוסיפה והצהירה כי היא עושה מאמץ לאיתורו של עד התביעה המתגורר בעזה, ומכל מקום, ככל שלא יעלה בידה לאתרו עובד למועד ישיבת ההוכחות הקרובה, היא תוותר על העדתו, כך ששמיעת המשפט צפויה להסתיים במועד הדיון ביום 4.3.2013. המדינה מצביעה גם על כך שהמשיב הינו אסיר, ובנסיבות אלה הארכת מעצרו אינה כרוכה, למעשה, בשלילת חירותו ממילא. הדברים אמורים בכך שביום 3.9.2012 בית משפט השלום בחדרה גזר על העורר עונש מאסר של 16 חודשי מאסר בפועל בגין מספר עבירות של תקיפת שוטר (ת"פ 2137/06). המשיב החל לרצות עונש זה במועד מתן גזר הדין, כך שאינו צפוי להשתחרר ממאסרו בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת, אף בהנחה

שינוכה ממנו שליש.

9.

בא-כוחו של המשיב התנגד להארכת המעצר המבוקשת, וביקש להסתפק בהארכת מעצרו של המשיב לתקופה קצובה קצרה יותר (30 יום). הוא הוסיף וטען בהקשר זה כי בכוונתו לבקש ארכה להגשת ערעור על ההרשעה שמכוחה מרשו מרצה עונש מאסר, וכי הוא

מקווה שהליך זה יוביל לביטולו של עונש המאסר.

10.

לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין החלטתי שדין הבקשה להתקבל. המשיב הוא בעל עבר פלילי עשיר של עבירות אלימות ורכוש, וגם כיום הוא עומד לדין בגין עבירת אלימות. אורח חייו עד כה מלמד לכאורה על קושי לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר מתאימה, ולמעשה חלופה כזו אף לא הוצגה. מכל מקום, כפי שצוין, משפטו עומד בפני סיום, ובתקופה הנראית לעין הוא צפוי להמשיך לרצות את עונש המאסר שהושת עליו כאמור לעיל. אינני סבורה גם כי העובדה שהמשיב מתעתד לבקש ארכה להגשת ערעור מצדיקה לקצוב את הארכת המעצר לתקופה של 30 יום, בהתחשב בכך שלא ברור מה יעלה בגורל בקשה זו, ואף אם הערעור יוגש בסופו של דבר, קשה להלום ששמיעתו אכן תושלם בתוך חודש ימים. אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 6.3.2013 ב-90 יום או עד למתן פסק דין בת"פ 8863-06-12.