בש"פ 147/04 קובי אברהם נ. מדינת ישראל

1 . ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (השופט ח' כבוב), מיום 1.1.04 שדחה את הבקשה שהגיש העורר לעיון חוזר למעצר בית השופט צ' גורפינקל הורה ביום 27.8.03 לשחרר את העורר למעצר בית מלא בביתו במכבים, בנוסף על ערבויות ועיכוב יציאה מהארץ. בבקשה לעיון חוזר שנדחתה ביקש העורר לשנות את תנאי מעצר הבית כך שיאופשר לו לצאת לעבודה.

2.העורר היה מנכ"ל של חברה. מייחס לו כתב האישום מייחס עבירות של הטרדה מינית, מעשה סדום, אינוס ומעשה מגונה, כלפי עובדות החברה לאורך תקופה של למעלה מ- 3 שנים. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה להארכת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בדיון זה החליט השופט גורפינקל לשחרר, כאמור, את העורר למעצר בית מלא בביתו, שם הוא שוהה עד היום. בעקבות בקשה לעיון חוזר בהחלטה, אשר הגיש העורר לבית המשפט קמא, קבע השופט כבוב, בהחלטה נשוא ערר זה, כי אין הצדקה לשנות את תנאי מעצר הבית.

בקשת העורר בפני בית משפט קמא, כמו גם בפני בית משפט זה, היא כי תינתן לו האפשרות לצאת לעבוד בכל ימי השבוע (פרט לשבת), בין השעות 9:00-17:00 בימים א'-ה', ובין 9:00-13:00 ביום ו'. הוא מבקש לעבוד בחברה ליבוא מוצרי אלקטרוניקה, בפיקוחו של הבעלים של החברה אשר התחייב לפקח על העורר ולמנוע ממנו כל מגע עם נשים אחרות בחברה. העורר שב ומפרט את תנאי העבודה אשר בה הוא חפץ לעבוד, ובכלל זה את הבטחת בעלי מקום העבודה כי זה יפקח על העורר ויפריד בינו לבין השנים העובדות במקום. בכך, כך נטען, יש כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, אם בכלל.

3.בהחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי לשחרר את העורר למעצר בית נאמר כי על אף העובדה שמדובר על סדרה קשה וחמורה של מעשים לכאורה, המקימים עילת מעצר בכל הנוגע לאישום הראשון, הרי שהתנהגותה של המתלוננת באישום זה מעוררת תמיהות רבות, כאלה אשר מצדיקות את שחרורו של העורר למעצר בית, " תוך הטלת מגבלות שימנעו המשך מסוכנות ". לגבי האישומים השני והשלישי, לא מצא ביהמ"ש כי עולה מהן המסוכנות אשר תצדיק הימנעות מחלופת מעצר.

4.בדחיית הבקשה לעיון חוזר קבע השופט כבוב כי אין להתעלם מכתב האישום החמור, והוא מזכיר כי העובדה שהעורר אב לילדים היתה ידועה לבית המשפט והיא איננה מהווה נסיבה חדשה. לגבי הימשכות ההליכים, ציין השופט כי עד יום החלטתו ישב העורר במעצר בית 4 חודשים וכי אין בפרק זמן זה די בכדי להוות עילה לשינוי התנאים "בשלב זה".

5.הטענה המרכזית של העורר היא כי מועד ההוכחות במשפטו נקבע לחודש ספטמבר 2004. העורר טוען כי טעה ביהמ"ש בכך שלא יראה במועד ההוכחות הרחוק שנקבע בגדר נסיבה חדשה שלא היתה בפני השופט גורפינקל.

6.לא בלי היסוס החלטתי להיעתר לערר וזאת בשים לב לפרק הזמן הארוך עד שתתחיל שמיעת הראיות – כשנה לאחר הגשת כתב האישום. אני מאפשרת לעורר לצאת לעבודה בחברה ליבוא מוצרי אלקטרוניקה, בין השעות 9:00-17:00 בימים א'-ה' ובין 09:00-13:00 ביום ו'. בכל יום בו ייעדר מר שלום מהעבודה באופן יזום או ספונטני, יישאר העורר במעצר בית כפי שהיה עד היום. העורר ילווה לעבודה וממנה בידי ערב צד ג' שיחתום על ערבות של 100,000 ₪. העורר יחתום על ערבות של 500,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור והמעביד - על ערבות של 150,000 ₪.

תנאי הערובה הנוספים שנקבעו בהחלטת השופט גורפינקל מיום 27.8.03 יעמדו בעינם.

האפשרות לצאת לעבודה תינתן רק לאחר חתימת כל הערבויות במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב.