בש"פ 1470/03 אבי אלאל נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר שני על מעצרו של העורר עד תום משפטו, לאחר שבית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את הערר הראשון.

2.המשיבה הגישה לבית משפט השלום בנתניה כתב אישום המייחס לעורר עבירות של סחיטה באיומים, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, החזקת סם לצריכה עצמית ונהיגה בקלות ראש. לפי כתב האישום פעל העורר יחד עם אחר לשם גביית חוב בסכום של כ-70,000 ש"ח, שהגיע מן המתלונן לנושה כלשהו. הנושה פנה לעורר על מנת שהאחרון יפעל לגביית החוב, תוך שהשניים סיכמו, כי העורר יקבל 30% מסכום החוב. בהמשך איים העורר בטלפון על המתלונן ונטל ממנו סכום של כ-20,000 ש"ח. העורר המשיך ופנה למתלונן ואף איים עליו. בהזדמנות אחת הגיע העורר יחד עם האחר למקום עבודתו של המתלונן, העורר הצמיד שיפוד לבטנו של המתלונן ודרש ממנו את המפתחות של מכוניתו. בשלב מסוים הסכים המתלונן לשלם סכום של 100,000 ש"ח. בעת המפגש שנקבע, אליו זומנה המשטרה על ידי המתלונן, נמלטו השניים, האחר נמלט רגלית ואילו העורר עשה כן תוך נהיגה פראית בכלי רכב, כשמכוניות משטרה דולקות אחריו. משנלכד העותר במכוניתו, הוא סרב לצאת מן המכונית. משנעצר נתפס בכיסו חשיש במשקל של 3 גרם נטו. בית משפט השלום קבע, כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. בפני בית המשפט הוצגה חלופה אפשרית למעצר, אך בית המשפט לא ראה לנכון לקבלה. לעניין זה ציין בית המשפט, כי לחובתו של העורר רשומה הרשעה בעבירת אלימות וכן, כי החלופה שהוצעה אינה מבטיחה מפני החשש להשפעה על עדים. בית המשפט המחוזי הדגיש מצידו הוא, את החומרה היתרה שבמעשים המיוחסים לעורר, אשר איים על חייו של החייב.

3.בערר זה, ואף בפני בית המשפט המחוזי, טען העורר, כי אין להפלות בינו לבין האחר, שותפו למעשים הפליליים, אשר שוחרר מן המעצר. כמו כן נטען, כי ראוי לקבל את החלופה שהוצעה, במיוחד זו המדברת על מעצר בית של העורר באילת, רחוק ממקום האירועים - נתניה.

4.לכאורה, קיים הבדל בין העורר לבין שותפו לסחיטה הנטענת. הנושה פנה לעורר וסיכם עימו בדבר גביית החוב. העורר היה, כך נראה, הדומיננטי מבין השניים, והיה זה הוא שהפעיל את עיקר האיומים נגד המתלונן. העורר היה זה שהחזיק בידו שיפוד, ואיים באמצעותו על המתלונן. זאת ועוד, מתברר, כי כחודש ימים בלבד לפני תחילתו של מסע הסחיטה, הורשע העורר בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש. הפעילות המיוחסת לעורר - גבייה של חוב עבור נושה, תוך שימוש באיומים והחזקה של נשק קר - מצביעה על מסוכנות בדרגה גבוהה. כאשר לכל אלה מצטרפת הרשעה טרייה בעבירת אלימות, וכאשר שירות המבחן קובע שאינו יכול לגבש עמדה בעניין המלצה לשחרור, לא יהא זה מן הראוי לעשות שימוש בחלופה למעצר.

5.לפיכך, נדחה הערר.