בש"פ 1472/00 מדינת ישראל נ. חאלד חלאילה

המשיב ושלושה אחרים הואשמו בשני כתבי-אישום נפרדים בבית-המשפט המחוזי בנצרת, בייבוא סם מסוכן מסוג הירואין במשקל 4.973 גרם, וכן בייבוא וסחר בסם מסוג קנבוס, בהחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי ובקשירת קשר לפשע.

שני ים מהנאשמים, שברשותם נתפס הסם, הודו בעקבות עיסקת טיעון בעבירות שיוחסו להם, ונגזרו עליהם עונשי מאסר חמורים. משפטו של הנאשם השלישי, שלגביו נטען כי הסיע את השניים למקום בו נתפס הועבר הסם מלבנון, עדיין נמשך.

המשיב, שכאמור הואשם בכתב-אישום נפרד, שוחרר על-ידי בית-המשפט המחוזי בתנאים מגבילים, לאחר שנקבע, כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה אינה בעוצמה מספקת למעצר.

התשתית הראייתית שהוצגה בפני בית-המשפט המחוזי כללה את המכונית שבה הוסעו הנאשמים, הרשומה על-שם אחותו של המשיב, ונמצאת בדרך-כלל בחזקתו; הטלפון הנייד, שמספרו נרשם ביומנו של המשיב, ואשר נתפס ליד המקום בו בוצעה עיסקת הסמים; דבריו של אחד הנאשמים למדובב, לפיהם ביום שקדם לעיסקה, הסיע אותו המשיב לאזור בו בוצעה העיסקה, ודבריו של נאשם אחר, אשר סיפר כי המכונית בה נסעו לאתר נמסרה לו על-ידי המשיב. יש לציין, כי נאשמים אלה סיפקו הסברים תמימים למעשים שייחסו למשיב.

בנתחו ראיות אלה, ובהצביעו על הפירכות במארג הראיות שהציגה התביעה, הגיע בית-המשפט המחוזי למסקנה, כי ראיות אלה אינן מספיקות בכדי לעצור את המשיב עד לתום ההליכים.

בערר שבפניי חוזרת המדינה על טענותיה, כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי, לאמור, כי תשתית ראייתית זו מספיקה למעצר המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. בנוסף, טענה, כי לאחר שנתפסו הנאשמים האחרים, נעלם המשיב מביתו לפרק-זמן, ולא נתן הסבר משכנע למעשה זה.

אין בכוונתי לפרט בגדר החלטה זו את הפירכות עליהן עמד בית-המשפט המחוזי, אך עיקרן הוא, שהתשתית הראייתית אינה מובילה למסקנה הכרחית, לפיה המשיב היה מעורב בעבירות הנטענות, וכי ניתן להסביר את הראיות שהוצגו גם באופן המוביל לקביעת חפותו של המשיב.

במסקנה זו של בית-המשפט המחוזי, המבוססת על סקירה מפורטת של התשתית הראייתית, איני מוצאת מקום להתערב. אכן, ייתכן כי החללים עליהם הצביע בית-המשפט המחוזי, יתמלאו עם שמיעת העדויות במהלך המשפט. ברם, כל עוד קיימים חללים אלה, אין מקום לעצור את המשיב עד לתום הליכי המשפט.

הערר נדחה.