בש"פ 1472/09 רומה גריאזין נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 5.2.2009 (כב' השופטת ז' בוסתן), בה נדחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ש' מנהיים) מיום 15.1.2009 לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

כנגד העורר, צעיר כבן 19, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, סחר בסם מסוכן בצוותא חדא ותיווך בסם מסוכן. על פי המתואר בכתב האישום, במהלך החודשים אפריל עד נובמבר 2008 שימש שוטר מסוים כסוכן סמוי במחלק הסוכנים של מחוז מרכז במשטרת ישראל (להלן: הסוכן ). במסגרת פעילותו היה על הסוכן לבצע עסקאות מבוקרות של סחר בסמים מסוכנים באזור השפלה. על פי המתואר באישום הראשון, ביום 24.6.2008, סמוך לשעה 12:00, נפגש הסוכן עם שגי סקרימליס (להלן: שגי ) ושאל אותו אם יוכל "לארגן לו שתי אצבעות חשיש". שגי התקשר אל העורר באמצעות מכשיר הטלפון הנייד של הסוכן ואמר לו שהוא צריך שהעורר יארגן לו "שתיים במאתיים" בשביל מישהו. שגי אמר לסוכן שהעורר ביקש שישוחחו איתו בשעה 23:00 לאחר שהוא מסיים לעבוד, ואכן בשעה 22:50 התקשר העורר לסוכן וביקש שיאספו אותו מביתו ברחובות. הסוכן ושגי נסעו לביתו של העורר, שם ניגש העורר לרכבו של הסוכן, התנצל על כך שהצליח להשיג רק "אצבע" אחת ולאחר שהסוכן אישר כמות זו, נסעו השלושה לרחוב העלייה ברחובות (להלן: רחוב העלייה ), שם הורה העורר לסוכן לעצור. העורר ביצע שיחת טלפון, ומשנענה אמר: "אנטון אני פה", ניתק את מכשיר הטלפון הנייד וביקש מהסוכן 100 ש"ח. העורר יצא מרכבו של הסוכן, ולאחר מספר דקות חזר ומסר לידיו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 4.007 גרם

נטו. על פי המתואר באישום השני, ביום 30.6.2008, סמוך לשעה 18:30, נפגש הסוכן עם שגי. שגי התקשר ממכשיר הטלפון הנייד של הסוכן אל העורר ובסיום השיחה אמר לסוכן שלעורר "יש שתי חתיכות ב-50 ש"ח". הסוכן ושגי נסעו ברכבו של הסוכן לביתו של העורר, שם נכנס העורר לרכב ואמר לסוכן "שיש לו רק אחת ב-50 ש"ח". לאחר שהסוכן אמר לעורר כי הוא זקוק ליותר, התקשר העורר ממכשיר הטלפון שלו לאנטון שלייפר (להלן: אנטון ) ואמר לו שהוא בדרכו אליו והשלושה נסעו לרחוב העלייה. הסוכן אמר לעורר כי הוא צריך "במאתיים" והעורר התקשר לאנטון והורה לו "להכין במאתיים". לאחר שקיבל מהסוכן 200 ש"ח במזומן, יצא העורר מרכבו של הסוכן ולאחר מכן חזר עם שתי חתיכות סם מסוכן מסוג חשיש, חצה אחת מהן לשתיים, נטל מחצית לעצמו ואת היתרה מסר לסוכן. הסוכן שאל את העורר "אם יש מצב לעוד חתיכה על מאה", ולאחר שקיבל את אישורו של אנטון נטל העורר מהסוכן עוד 100 ש"ח במזומן, נכנס שוב לביתו של אנטון ושב עם יחידה נוספת של סם מסוכן מסוג חשיש, אותה מסר לסוכן. המשקל הכולל של יחידות הסם שקיבל הסוכן מהעורר היה 10.21 גרם . בשלב זה ביקש הסוכן מהעורר את מספר הטלפון של אנטון כדי שבעתיד יוכל ליצור איתו קשר ישיר, ולאחר שקיבל את אישורו של אנטון לכך מסר העורר לסוכן את מספר הטלפון הנייד של אנטון. על פי המתואר באישום השלישי, ביום 12.10.2008, סמוך לשעה 18:30, התקשר הסוכן למכשיר הטלפון הנייד של העורר ואמר לו שהוא זקוק "לשלוש אצבעות". העורר אמר לסוכן שהוא עסוק כרגע, אך הנחה אותו להתקשר למספר טלפון אחר ולומר ש"רומה שלח אותו". הסוכן התקשר למספר הטלפון שנתן לו העורר ולאחר שהציג עצמו כפי שהורה לו העורר אמר שהוא זקוק ל"שלוש אצבעות". הבחור עימו שוחח הסוכן (להלן: אסף ) הורה לו להגיע לגן ציבורי ברחובות ולאחר שיחת טלפון נוספת נפגש הסוכן עם אסף וזה מסר לסוכן שלוש יחידות סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 10.48 גרם . לאחר שבחן את הסם אמר הסוכן לאסף כי "מדובר בשתיים וחצי אצבעות בלבד", אך לאחר ששמע את הסברו של אסף לפיו הוא עושה זאת עבור חבר ושזה מה שקיבל ממנו, מסר הסוכן לאסף 300 ש"ח.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 15.12.2008 ציין בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט ש' מנהיים) כי העורר מסכים לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית נגדו והוא הוסיף וציין כי מעובדות האישום השלישי ניתן ללמוד שסחר בסמים ניתן לבצע מבלי לצאת מפתח הבית. על רקע זה, כך ציין בית המשפט, ברורה החובה לבחון בזהירות מיוחדת חלופה לנאשמים בעבירות סחר בסמים וכן ציין כי הכלל באשר לעבירות מן הסוג הזה הוא מעצר עד תום ההליכים בעוד שחרור לחלופת מעצר מהווה החריג לכלל. למרות האמור ונוכח העובדה שהעורר הינו אדם צעיר שמעורבותו הקודמת בפלילים אינה נוגעת לעבירות סמים, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו. שירות המבחן לא הצליח להגיש תסקיר עד לדיון שהתקיים ביום 1.1.2009 ובית המשפט ציין בהחלטתו מאותו היום כי אינו מוכן להורות על שחרור העורר לחלופה או לבחון אותה בעצמו ללא תסקיר, בהתחשב בעבירות בהן מדובר. בית המשפט ציין כי ממכלול הנסיבות עולה שאף שהעורר אינו ספק הסמים, הוא מיקם עצמו במודע ב"שרשרת הסם" ושימש "החוליה האחרונה" בין הספק לבין הרוכש ועוד ציין כי עניינו של העורר מובחן מזה של מעורב אחר בפרשה אשר שוחרר לחלופת מעצר ללא תסקיר מטעם שירות המבחן. דיון נוסף בעניינו של העורר התקיים ביום 15.1.2009, לאחר שהוגש לבית המשפט תסקיר מטעם שירות המבחן כאמור.

בהחלטתו מיום 15.1.2009 נעתר בית משפט השלום לבקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בציינו כי העורר נדון בעבר ללא הרשעה בעבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית המשפט קבע כי אף שהעורר איננו ספק הסמים ואף שביתו אינו מקום המסתור של הסמים, ידע העורר היטב היכן להשיגם ועל כן ברורה המסוכנות הנשקפת ממנו. עוד קבע בית המשפט כי מסוכנותו של העורר עולה גם מן העובדה שהוא שימש "ביודעין ובעיניים פקוחות" חוליה אחרונה בשרשרת שבין ספק הסמים לבין הצרכן. בית המשפט ציין כי התסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן הינו ארוך ומפורט ומקריאה של שני העמודים הראשונים בו עולה הציפייה כי שירות המבחן יתנגד לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. למרות זאת, כך ציין בית המשפט, באופן מפתיע ובלתי מוסבר בא שירות המבחן בהמלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר בפיקוח אמו וסבו ובתוספת איזוק אלקטרוני. בהקשר זה ציין בית המשפט כי הוא סבור שהשיקולים שנשקלו על-ידי שירות המבחן אינם נכונים והוא הוסיף וציין שמתסקיר המבחן עולה שהעורר נוטה להמעיט מחומרת מעורבותו בחברה שולית ועבריינית, למזער את הסיכון הכרוך במצבו ולהציג את הסתבכותו הקודמת על רקע נגררות לחברה שולית. בית המשפט הוסיף וציין כי שירות המבחן לא התרשם ממצוקה אמיתית של העורר בשל המעצר וכי על רקע תוכנו של תסקיר שירות המבחן אין מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בית המשפט אף דחה את הצעת העורר להציג חלופת מעצר אחרת וקבע כי לבד מן העובדה שחלופת המעצר שהוצגה אינה ראויה, אין בחלופה כזו או אחרת כדי לשנות מן הנתונים שהובאו בתסקיר שירות המבחן והם שעומדים בבסיס החלטתו.

3.

ערר שהגיש העורר על החלטה זו נדחה ביום 5.2.2009 על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן), אשר אימץ את קביעתו של בית משפט השלום כי המלצת שירות המבחן אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתסקיר. בית המשפט המחוזי ציין אף הוא כי מתסקיר שירות המבחן עולה שקיים פער בין התנהלותו של העורר ובין הדרך שבה הוא תופס ומציג את נסיבות הסתבכותו. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי העורר אישר בפני שירות המבחן שהוא שותה אלכוהול מגיל צעיר, אך לדבריו הפחית את כמות האלכוהול אותה הוא צורך לאחר הסתבכותו הקודמת. בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות אלה לא יכול היה שירות המבחן לשלול את הסיכון להתנהגות בעייתית בעתיד מצידו של העורר והוא הוסיף וציין כי שירות המבחן בחן את המפקחים המוצעים - סבו ואמו של העורר - ומצא שסבו אינו שולט בשפה העברית וכי הדבר עשוי לעורר קושי בהשגחה עליו וכי אמו אינה מודעת להתנהלותו הבעייתית של בנה ומתקשה לענות באופן חד משמעי לעניין יכולתה לדווח על הפרות של תנאי החלופה. בית המשפט ציין כי בנסיבות אלה צריך היה שירות המבחן להגיע למסקנה שהמפקחים שהוצעו אינם מתאימים לתפקיד, והוא הוסיף ודחה את טענת העורר כי הופלה לעומת צעירים אחרים שהיו מעורבים באותה פרשה ושוחררו לחלופות מעצר. בהקשר זה ציין בית המשפט כי ההחלטות בעניינם של כל המעורבים בפרשה ניתנו על-ידי אותו מותב וכי יש הבחנה ברורה בין העורר ובין האחרים שהיו מעורבים בפרשה, בין היתר, בשל האמור בתסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר. למרות זאת, איפשר בית המשפט המחוזי לעורר להשתתף בפגישה בלשכת הגיוס בירושלים לצורך הסדרה מחודשת של גיוסו לצה"ל, והוא הוסיף וציין כי ככל ששלטונות הצבא יאותו לקבל את העורר לשירות, תהא זו נסיבה מוצדקת להגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. להשלמת התמונה יאמר כי פגישה זו לא התקיימה בסופו של דבר במועד שיועד לה.

4.

מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא התייחס להמלצת שירות המבחן לפיה ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות חלופת המעצר שהוצעה. העורר מוסיף וטוען כי הוא בחור צעיר ונורמטיבי ככלל, אשר למרות נסיבות משפחתיות קשות הצליח לסיים 12 שנות לימוד ובגרות חלקית והוא מוסיף ועומד על כך שהיה אמור להתגייס לצה"ל ואף נקבע לו תאריך גיוס. עוד טוען העורר כי שירות המבחן המליץ שיוטל עליו פיקוח מעצר אשר נועד לעזור למפוקח לעמוד בתנאים המגבילים המוטלים עליו, וכן הוא מציין כי הוא עצור מיום 1.12.2008 ובחוויית מעצר ראשונה זו יש כדי להפחית את המסוכנות הנשקפת ממנו. העורר טוען כי משמצא בית משפט קמא שהמלצת שירות המבחן אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתסקיר היה עליו להורות על עריכתו של תסקיר משלים (כפי שעשה בית משפט השלום בעניינם של נאשמים נוספים באותה פרשה) והוא חוזר על טענתו כי שחרורם של המעורבים הנוספים לחלופות מעצר מהווה הפליה. עוד טוען העורר כי אינו עוסק בסחר בסמים ולגישתו עולה מחומר הראיות כי הוא לא עשה את המיוחס לו בעבור בצע כסף. העורר מוסיף וטוען כי הוא עצמו היה כלי שרת בידי אחרים וכי האיזון הראוי בין כמות הסם הנזכרת בכתב האישום ושימוש בסוכן מדיח מחד גיסא, לבין גילו הצעיר וסיכויי שיקומו מאידך גיסא, מצדיק את שחרורו לחלופת מעצר. לבסוף טוען העורר כי נוכח העובדה שהמשיבה אינה טוענת שהוא עלול לחזור על מעשיו, ניתן לקיים את תכלית המעצר שלא מאחורי סורג ובריח ועוד הוא מדגיש כי כל מבוקשו כיום הוא שיינתן לו להתגייס לצה"ל. לפיכך, מבקש העורר כי נורה על שחרורו לחלופת מעצר כהמלצת שירות המבחן ולחלופין כי נורה על עריכת תסקיר משלים בעניינו בעודו משוחרר לחלופת מעצר.

5.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית משפט קמא בציינה את מסוכנותו הנלמדת מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום וכן מעברו הפלילי המכביד. עוד טוענת המשיבה כי איזוק אלקטרוני אינו יכול להוות תחליף למפקחים ראויים וכי ההבחנה שעשה בית משפט קמא בין העורר ובין נאשמים אחרים בפרשה היא הבחנה ראויה. בהקשר זה מציינת המשיבה שחלק מן הנאשמים האחרים בפרשה היו נעדרי עבר פלילי ושירות המבחן התרשם מהם לחיוב, כי ביחס לאחד מן הנאשמים היו ראיות שהפסיק לעסוק בסחר בסמים טרם שנעצר ובאשר לנאשם נוסף צוין כי בשל תקלה לא הועבר חלק מחומר החקירה הרלבנטי לבאת-כוחו ובית המשפט לא מצא לנכון להמשיך ולדחות את הדיון בענייננו בעוד הנאשם מצוי מאחורי סורג ובריח.

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כולן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. חרף גילו הצעיר של העורר מיוחסת לו שורה של אירועי סחר בסמים על כל המסוכנות הנובעת מכך, עליה אין צורך להכביר מילים. חמור מכך, העורר כבר כשל בעבר בהתנהגות פלילית ובית המשפט לנוער בחר ליתן לו הזדמנות והענישו ללא הרשעה, מתוך תקווה כי מדובר במעידה חד פעמית שלא תישנה. אך נראה על פי התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת כי העורר לא הצדיק את האמון שניתן בו ובכך לימד על עצמו כי אינו מתאים לחלופת מעצר, אשר ביסודה עומד האמון שנותן בית המשפט בנאשם. צדקו, אפוא, הערכאות קמא בסוברן כי לא ניתן במקרה דנן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר וכי החלופה שהוצעה אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.

אשר על כן, הערר נדחה.