פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1483/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
שלמה מוזס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה לגילוי ראיה על פי סעיף 44א' לפקודת הראיות
תאריך הישיבה:
י"ט באדר א'
התשס"ח (25.2.08)
בשם המבקש:
עו"ד דוד יפתח
בשם המשיבה:
עו"ד ג'ויה שפירא
החלטה
1.
בשנת 2003 הוגש נגד העותר כתב אישום בו יוחסו לו עבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים וחוק העונשין. בתמצית, נטען כי העותר חבר לאחרים כדי לייבא סם מסוכן מסוג חשיש מלבנון לישראל, כאשר תפקידו היה להגיע לנקודות בהם הוטמן הסם, ולהעבירו באמצעות משאית בה נהג ללקוחות השונים. לגרסת המשיבה, על אותה משאית התנוסס הכיתוב "יוסי אברהמי".
2.
לגרסת העותר, הראיות היחידות הקיימות נגדו הן עדותם של שותפים לעבירה, אשר טענו בחקירתם כי מסרו את הסמים לבחור ממוצא הודי, בעל חזות שחורה, שנהג במשאית ועליה הכיתוב "יוסי אברהמי". דא עקא, אותם "שותפים" חזרו בהם במהלך עדותם וטענו כי הפרטים המפלילים את העותר הושמו בפיהם על ידי החוקרים. הם הוסיפו וטענו, כי החוקרים הציגו בפניהם גם את תמונת העותר כדי להקל עליהם לזהותו במסדר זיהוי בתמונות, וכן את תצלומה של המשאית. בעקבות דברים אלה של העדים, ביקש הסנגור לברר מפי המשיבה אם מצויה בחומר החקירה תמונה של אותה משאית. במשך תקופה ארוכה הוא נענה בתשובות מתחמקות, עד שלאחרונה התברר כי תמונות אלו קיימות גם קיימות, והן צולמו על ידי שוטר שעקב אחר תנועותיה של אותה משאית. נוכח החשש כי בידי המשיבה חומר חקירה נוסף שלא נמסר לעותר, מבקש בא-כוחו להורות לתביעה להעביר לידי ההגנה "את כל החומר הנמצא בידיה, לרבות חומר שהוצאה עליו תעודת חיסיון, ולרבות כל המעקבים, שיחות טלפון, עדויות שנגבו ממעורבים בפרשה, תמונות שצולמו במהלך החקירה, או לפניה או לאחריה, וכל דבר שקשור בצורה כלשהי לחקירה בתיק זה".
3.
בפרשה בגינה עומד העותר לדין, הוצאו שתי תעודות בדבר ראיות חסויות. על האחת חתום השר לביטחון פנים, והוא עשה זאת מכוח מה שהוגדר כ"טעמי אינטרס ציבורי חשוב", תוך שתחולתה מכוונת לפעילותם של אנשי משטרה. תעודה זו הוצאה מכוח סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, וככל שמבקש העותר להשיג עליה, עליו להביא את השגותיו בפני בית המשפט המחוזי. התעודה האחרת שהוצאה בתיק זה נחתמה על ידי שר הביטחון, מכוח סעיף 44 לפקודת הראיות, ועילתה בחשש לפגיעה בביטחון המדינה. תעודה זו יוחדה לפעולתם של מי שהוגדרו כ"כוחות הביטחון וקהיליית המודיעין".
תעודה אחרונה זו עמדה לבחינתו של בית המשפט העליון בחודש תמוז התשס"ג (יולי 2003), ובסופו של יום היתה מסקנתו של כב' השופט י' טירקל כי "רובו של החומר... אינו רלבנטי להגנתו של העותר; וככל שהוא רלוונטי, אין בו כדי לסייע לו בהגנתו". העניין חזר ונבחן בשנית בחודש אייר התשס"ז (מאי 2007), והפעם על ידי כב' השופט ס' ג'ובראן שאת התרשמותו סיכם כך:
בחנתי בשנית את החומר החסוי על מנת לבדוק האם יש בו בכדי לסייע לעותר בהגנתו... המסקנה שהגעתי אליה לאחר בחינה זו הינה כי אין בחומר החסוי על מנת לסייע לעותר מעבר למסמך אשר נמצא כעת ברשותו ועל כן אין מקום לקבל את העתירה.
4.
משנבחנה שאלת הסרתו של החיסיון פעמיים, נדמה כי היה די בכך כדי לדחות את העתירה. עם זאת, טרחתי ובדקתי, בשלישית , את הראיות החסויות, ומסקנתי אינה שונה מזו אליה הגיעו חברי, לאמור, חיסיון החומר מוסיף להיות חיוני נוכח החשש לפגיעה בביטחון המדינה, מחד, ואין בגילוי החומר כדי לתרום להגנת העותר, מאידך.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ח באדר א' התשס"ח (05.03.08).
ש ו פ ט