בש"פ 1490/02 מדינת ישראל נ. רפאל בן משה דזנאשווילי

כנגד המשיבים הוגש כתב-אישום בתאריך 20.6.01 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ביצוע שוד מזויין, נשיאת נשק שלא-כדין ושינוי זהותו של רכב.

לבקשת המדינה, המשיבים נעצרו עד תום ההליכים לאחר שנקבע כי קיימת תשתית ראייתית מספיקה, וכי מהות העבירות כשלעצמן מלמדת על מסוכנותם. בקשת המשיב 1 לעיון חוזר בהחלטת המעצר נדחתה, ובתוך כך, חלפו תשעה חודשים. פרשת התביעה טרם הסתיימה, והמדינה מבקשת את הארכת מעצרם ב90- יום נוספים, בטענה כי ניתן יהיה בתקופה זו לסיים את המשפט.

המשיבים מתנגדים לכך בתוקף. טענתם היא כי משפטה של שותפת לעבירתם הסתיים בהעמדתה בצו פיקוח ללא הרשעה, כי המשיבים מוחזקים במעצר בתנאים קשים, וכי אין סיכוי סביר כי ניתן יהיה לסיים את משפטם בתקופת ההארכה.

על-פי החומר שהוצג בפניי, נראה לי כי המשפט נוהל בקצב ראוי, ובחמשת החודשים שחלפו נשמעו כ40- עדי תביעה. פרשת התביעה עומדת לפני סיומה, ובית-המשפט המחוזי כבר קבע ארבעה מועדים להמשך שמיעת המשפט.

בנסיבות אלה, ולנוכח מסוכנותם הרבה של המשיבים, כעולה מן העבירות המיוחסות להם, הגעתי לכלל דיעה כי יש להיעתר למדינה. מובן הוא כי משקל השיקולים שהצדיקו הארכה ראשונה, הולכים ופוחתים ככל שמתארך המעצר, ויש על כן לקוות כי ייעשה מאמץ ראוי לסיים את המשפט בתקופת ההארכה.

אשר-על-כן, אני מקבלת את בקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב90- יום, החל מיום 25.2.02 או עד למתן פסק-דין, הכל לפי המוקדם.